עץ יוסף על שמות רבה טז:ב

הה"ד בשובה ונחת כו'. משום דבעי לפרש משכו וקחו לכם שימשכו ידיהן מעכו"ם ועי"ז יגאלו. מייתי סמך בשובה ונחת תושעון. ודריש ליה בתשובה מעכו"ם שבידם ועשות נחת רוח ליוצרם במעשה דפסח תושעון:

בכל מתרפאים חוץ כו'. ברפואה ממש קמיירי כמ"ש בסמוך:

שאם יאמרו לו לאדם בא והרוג את הנפש ואתה מתרפא. מיירי באשה הרה ומקשה לילד. ויש סכנה לאמו ותנצל במיתת הולד אם יחתכו את העובר במעיה ויוציאו ממנה. אפ"ה אסור להרוג את הולד כדי להציל את האשה כשהולד הוציא את ראשו כדאיתא ברמב"ם ובש"ע ח"מ סי' תכ"ה. ולכך מביא פסוק דשופך דם האדם באדם דמיירי בעובר שבמעי אשה כדאי' בסנהדרין משום רבי ישמעאל אמרו אף העוברין דכתיב שופך דם האדם באדם איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה העובר:

אם יאמרו לו לאדם עסוק בגלוי עריות ואתה מתרפא. כההוא דהעלה לבו טינא ואהב אשה אחת. ואמרו הרופאים שיתרפא אם יספר עמה ואסרו חכמים כדאיתא בסוף פ' בן סורר. וזהו לאסור אפי' אבק ג"ע כנ"ל:

כדי להרחיק עצמך מן העבירה. וא"כ לא היה כוונתך אלא בשביל היין שהוא משכר ומושך לב האדם לעבירה אבל לא לשאר מילי שאין בהם היזק. אל תאמר הריני אוכל ענבים כו' הרי הוא כמלאך. (שנאמר) כל ימי נזרו קדוש הוא לה'. כד"א ואלו עיר וקדיש. משום שכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה. לכן הנזיר שבשביל גדור ערוה הזיר את עצמו מן היין ג"כ נקרא קדוש כמו מלאך:

וכן האשה נקראת גפן. קאי אפסוק דלעיל מכל אשר יעשה מגפן היין:

אל תאמר הואיל כו'. קאי אפסוק ענבים לחים ויבשים וגו'. וכן באשה אף גיפוף וחיבוק אסור:

לא ינקה כל הנוגע בה. אפילו נגיעה בעלמא. כי זה יביא לחיבוק ונישוק ולגוף העשה. כאש שא"א שיחתה בחיקו ולא ישרף:

הואיל ויש בה כל המדות הללו. שאפילו נגיעה מביאה לידי מיתה:

שכן הוא זובח לאלהים יחרם. לא שמפסוק זה מפיק שאסור להתרפאות בעכו"ם יותר מבשאר עבירות כגון בחילול שבת וכיוצא בו. ולא מביא זה אלא כדסיים למה שאין בהם ממש ולא מועילים כלום. א"כ אין טעם שפיקוח נפש ידחה איסור כזה אחר שאין מועיל כלום:

והואיל שכל מי שעובד עכו"ם יחרם. ר"ל מכיון דחמירא שהוא חרם אף בעוה"ז שנכנס ברמ"ח איברים וממית האדם א"כ איך תהיה לרפואה סוף סוף המות כרוך בעקביה והחלי כולל כל הגוף. ולכן מוטב למות בחולי כשהוא זכאי ולא ימות חייב:

ולא זה בלבד אסור. ר"ל ולא זה בלבד שאומר לו לך אצל עכו"ם פלוני לעבדה אסור. אלא כל דבר שהיא של עכו"ם אע"ג דליכא בזה אלא לאו דלא ידבק בידך ג"כ אסור. דכי אסרה תורה עכו"ם וג"ע וש"ד לרפואה אינהו וכל אבזרייהו אסרה:

הריני נכנס עם עכו"ם לדין. כלו' להתוכח עמה. וזה דרך משל שאילו היה לה פה היה מתוכח עמה להראות גנותה על פניה:

אתה מוצא ד' פעמים בפרשה אחת הראה כו'. כצ"ל. ולפי שהם בפ' אחת ודאי הם מכוונים זה כנגד זה שבחו של מקום היפוכו של גנות עכו"ם:

שנאמר מאין כמוך ה' מי לא ייראך. נגד שאומר גנותה של עכו"ם אל דרך הגוים אל תלמדו ואל תחתו שלא לירא הימנו כי הבל המה. אמר שהקב"ה אינו כן אלא מי לא ייראך. כי מוראך על הכל מאחר שאין אדון כמוך בכל העולם:

וה' אלהים אמת. נגד שאמר בגנות של עכו"ם כסף מרוקע מתרשיש יובא שמעשה בני אדם הם מקרוב וכדכתיב שם מעשה חכמים כולם. אמר שהקב"ה אינו כן אלא דחותמו אמת ע"ש שהוא ראשון ואמצעי ואחרון. כמו שאמת הוא ראש ואמצע וסוף באלפא ביתא:

כלומר משכו ידיהם מעכו"ם. דאל"כ משכו וקחו ל"ל בחד סגי:

ושחטו אלוהיהן של מצרים. דהיינו הצאן כדכתיב הן נזבח את תועבת מצרים וגו':

ועשו הפסח. שכוונת הקב"ה שיעשו מהעון זכות כי מהטלה שהיה עונם שאותו היו עובדים יהפכו לזכות לעשות קרבן לה' כי בזבוח אותו היום מכוונים להתיש כחו:

שבכך הקב"ה פוסח עליכם. נלמד מסיפא דעניינא ופסח ה' על הפתח: