עץ יוסף על שמות רבה טו:כא

ד"א החדש הזה לכם הה"ד כו'. מפרש החדש לשון חידוש. וה"פ של הפסוק החדש (ר"ל החידוש) הזה לכם ראש חדשים. פי' ראש לחידושים שיהיה לעתיד. ולהכי מייתי דרשה וחדשות אני מגיד

אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקב"ה לחדש לע"ל. פי' שכל אלו העשרה דברים באמת אינו חידוש. שהרי כבר נבראו והיו תחת השמש לדוגמא שאף אם הקב"ה יוסיף לעתיד על אור השמש מ"ט חלקים מ"מ לא מיקרו חידוש אלא תוספת וכן השאר. אלא כלומר לנו הם כחדשים ובעינינו לא ראינו. דאל"כ הקושיא במקומה עומדת שהרי כתיב אין כל חדש וגו' [יפ"ת ות"נ]:

לאור יומם. וסיפא דקרא והיה לך ה' לאור עולם:

עושה לשמש מאיר. ומה שאמר והיה לך ה' לאור עולם פירושו שיהיה מוסיף אור במאורות. ופי' לא יהיה לך השמש לאור יומם שלא יאירו בעצמם כבתחלה:

מ"ט חלקי אור. מפרש שבעתים ז' פעמים ז'. ועיין מ"ש בתנחומא סדר בראשית סימן ו':

ואפילו אדם חולה. דלא תימא שיהיה האור ח"ו נזק כמ"ש מוציא חמה מנרתיקה לזה אמר לא מבעי' שלא יזיק אלא אפילו אם יהיה אדם חולה שנופל למשכב ומסתכן למות יתרפא ע"י השמש. וגם עכשיו בטבע השמש לרפאות כדאמרו בב"ב אידלי יומי אידלי קצירי. רק אין כחה לרפאות ממש. אבל לעתיד לבא שיתרבה אורה ירפא ממש:

כל שיש לו מחלה. כצרעת ושחין שזה לא יתרפא ע"י השמש שאין דרכו להועיל בזה אלא ע"י מרחצאות ושתיות תרופיות. ולזה תהיה רפואתם במים חיים:

אוכל מהם ומתרפא. מיירי במי שיש לו מום מיצירתו כחרש ואלם או עקר וזה אין דרך להתרפאות כי אם ע"י סגולת עשב או פרי המוצלח לזה כההיא דויק"ר פ' כ"ב. ולכן תהיה תרופתו באכילת הפירות המתחדשים אז שיתן ה' בהם סגולה לזה:

באבן ספיר. כדאיתא בב"ב בההוא תלמיד שראה מלאכים חוצבים אבנים יקרות ושאל הנהו למאן. והשיבו לו עתיד הקב"ה להעמידם בשערי ירושלים:

מאירות כשמש. והיינו דקרי להם שמשותיך:

בכבודן של ישראל. שנאמר (ישעיהו ב׳:ג׳. מיכה ד׳:ב׳). והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. כצ"ל [יפ"ת]. והת"נ מקיים גירסא שלנו שנאמר והלכו גוים לאורך דאי קאי אאור שמש ולבנה מאי אורך אלא דקאי אאור חומות ישראל:

ופרה ודוב תרענה. שפירושו כפשוטו. דאי לרמז שלום גבורי אנשים עם החלשים הלא כבר נאמר וגר זאב עם כבש. והא תו למה לי:

שאין עוד בכי. היינו שיצליחו בהצלחת עוה"ז בשפע ברכות והכנעת אויבים (ובזה נכללו כל מה שימצא כתוב חוץ מאלו שיתחדשו לעתיד. ודוק בהם בכתבים ובגמרא):

שאין עוד מות. אף בזקנים מופלגים שעל זה ליכא בכי ויללה. ועיין בב"ר פ' כ"ו:

שנאמר בלע המות לנצח. שפירושו שתעדר המות ולא תמצא עוד בעולם בשום צד:

לא אנחה כו'. פי' דברים המטרידים שכל אנושי להשיג פנימיות התורה. כי ע"י הגאולה נהיה פנוים לתורה ויפתחו לנו שערי בינה:

אלא הכל שמחים שנאמר כו'. פי' שאותם עטרות שניטלו מישראל בעגל יחזורו ולכן מביא פסוק ופדויי וגו' ושמחת עולם על ראשם שדרשו חז"ל על העטרות שמחה שמעולם על ראשם [ת"נ]: