עץ יוסף על שמות רבה טו:כ

שקידוש החדש בשלשה. ואילו יחיד מומחה לא סגי כדיני ממונות. ועיין בפ"ק דסנהדרין:

אני ואתם נקדש את החדש. וכמ"ש במקום אחר נתעטף הקב"ה בטלית מצוייצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כעדי החדש ואמר להם כיצד ראיתם את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כמה היה נוטה וכמה היה רחב. א"ל כסדר הזה יהיו בני מקדשין את החדש למטה ע"י זקן וע"י עדים וע"י טלית מצוייצת:

אבל עיבור השנה. דריש הזה למעוטי דה"ק מעשה החדש הזה דהיינו עבור החדש דוקא לכם. אבל עבור השנה שהוא תוספת חדש שלם צריך עשרה [יפ"ת]. וזה אתיא כר"א דאמר הכי בפדר"א פ"ח. ובויק"ר פ' כ"ט איתא בחמשה:

ואב ב"ד עמהם. עמם היה במנין. וכן משמע בסנהדרין שהנשיא היה בכלל המנין:

ונועלין את הדלתות. הטעם שלא יבא לשם איש אחר משום שאין מעברין את השנה אלא במזומנים לה:

כל הלילה. כדי שיראו האור יוצא מבית המדרש כדבסמוך. ובלילה ניכר הנס יותר:

זרח בחשך אור לישרים. אע"פ שאין ראיה לדבר דקאי אסנהדרין זכר לדבר שהקב"ה מזריח אור לישרים:

לאל גומר. לשון הסכמה הוא:

והוא מסכים. עמהם לקיים גזירת בריותיו.

וזהו שאמר צדיק מושל יראת אלהים. שהצדיק מושל וגוזר מחמת יראת אלהים שיש בו. או כמו שדרשו במ"ק מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה:

מעשרה שליטין. וקשה היאך הוא. הלא המלך הוא אחד ושריו אין מספר. אע"כ דקאי על עבור שנה שנא' כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני וגו':

משבעה משיבי טעם. שנתן וגד היו רגילין אצלו ולא היה מתבייש לפניהם לומר דעתו. נשארו רק ז' משיבי טעם [תו"נ]:

שהיה שלמה תופש פיו. וה"פ שלמה שהיה חכם היה עצל וקטן בעיניו יותר מכל ז' הזקנים משיבי טעם ולא היה פותח פיו לפניהם:

וכה"א כי תשב ללחום את מושל. דהיינו לאכול מלחמה של תורה. ומושל הוא הזקן כענין עשרה שליטין הנזכר: