עץ יוסף על שמות רבה יא:ו

ויקחו את פיח הכבשן וגו' פורח באדם ובבהמה. כצ"ל [מת"כ]. וכוונתו שלא נחשיב שכן כתיב בפסוק פיח הכבשן פורח כו'. דהא באמת יש הרבה מלות בין מלת הכבשן למלת פורח. ע"כ הוסיף מלת וגו' אחר מלת הכבשן:

מהו פורח שלקו בצרעת. דשני וכתב שחין אבעבועות פורח משמע שבא להפריד מלת פורח מאבעבועות לומר שמלבד אבעבועות היה פורח צרעת:

כד"א ואם פרוח תפרח. אע"ג דהתם לשון נקבה והכא לשון זכר לא קשה כי מצינו כן רבים:

למה לא יכלו לעמוד לפני משה. פי' למה היה להם זה העונש שהיה השחין בהם עד שלא יכלו לעמוד לפני משה. וקאמר שזה היה להם בעונש מה שקטרגו על משה. אבל לולא זאת לא היו ראוים החרטומים ללקות אחר שהכירו שהוא מעשה אלהים ואמרו אל פרעה אצבע אלהים היא:

כדי שימות משה. שראו שע"י מים ילקה כו' כדלעיל פ"א וגם עצתם בעת שהסיר העטרה כו' אי' ג"כ התם. ובזה ניחא למה דוקא הורה זה בזו המכה. הוא לפי שהשחין היה מיסוד המים ומיסוד האש. והם גזרו על משה להשליכו למים וגם ע"י עצתם בעת שהסיר העטרה ובחנו חכמתו ע"י קערה של גחלים ונכוה לשונו באש:

כיון שראה הקב"ה שלא חזר. דעד השתא כתיב ויחזק לב פרעה או והכבד את לבו. או ויכבד פרעה את לבו. או ויכבד לב פרעה. ומהשתא כתיב ויחזק ה' את לב פרעה בכלן. ואע"ג דבברד כתיב ויחזק לב פרעה. כתיב בתריה כי אני הכדתי את לבו. משום שבברד הכביד לבו מעצמו והיינו דכתיב שם ויוסף לחטוא. ושוב בקש לשוב והכביד ה' את לבבו: