עץ יוסף על שמות רבה יב:א

הה"ד הן אל ישגיב בכחו כו'. שמתחלה אמר הנני שולח את כל מגפותי משמע שרוצה לשפוך עליו חמה עזה. והדר אמר שלח העז וגו' שמיעצו באופן שינצל מהמכה. לזה אמר אחד אלהינו שמעצים כח הצדיקים ומורה דרך לרשעים ואינו חפץ בהשחתתם אע"פ כשבא לשפוך עליהם חמת אפו ופותח להם אוזן. ואמר לשון אחדות אחד אלהינו לומר שאף כשרוצה להנקם מרשעים דעה אחת יש לו יתב' להצדיקים כמו שמעצים כח הצדיקים:

שהוא מורה דרך לעשות תשובה. דלעיל ממקרא זה מישתעו קראי בתשובה דכתיב ויאמר כי ישובון מאון אם ישמעו ויעבודו וגו' ובמקום אחר הוא לשון האגדה כן. מי כמוהו מורה שמורה דרך לרשעים קודם אבודן. ואם אינן שבים מאבדן מן העולם שנאמר אם ישמעו וגו'. ואם לא ישמעו בשלח יעבורו כו':

שהשגיב הקב"ה כחו ללכת בשליחותו. כי טורח גדול היה לו לילך לפרעה כדאי' בד"ה דמשה וא"כ לא היה יכול לעמוד בשליחותו אילו לא השגיב כו בסייעתא דשמיא:

שכן כתיב השכם. כלו' שהוצרך להוסיף לו כח וגבורה לעמוד בזריזות בהשכמה ולילך בפלטין של פרעה כי פרעה היה נשמט ממנו כדלעיל פרשה י"א:

ומ"ש ולהתיצב לפני פרעה. היינו לעמוד כנגדו לדבר לו קשות בלי פחד:

נמנע שלא לצאת. פי' לצאת ליאור. אבל עכ"פ היה רוצה לילך מפלטין שלו למקום נסתר דהא מסיים לך אצלו בהשכמה עד שלא יצא מביתו:

אי רשע כו'. ר"ל לא שכבר שלחתי דא"כ מאי בעבור זאת העמדתיך [רא"מ]:

למוד ממכת הדבר כו' אילו הייתי משלחו עליך כו'. שזה דכתיב ואך אותך ואת עמך בדבר. פי' בדבר הידוע והוא אשר הרגתי בו המקנה שלכם כן הייתי הורג כולכם עמהם:

הה"ד ואולם בעור זאת העמדתיך. פי' העמתדיך אז:

כמסילה שהכל דשין עליה. כ"ה לשון מסתולל גם ע"פ דקדוק: