עץ יוסף על שמות רבה י:ב

מהו הנה אנכי נוגף כו' את כל גבולך בצפרדעים. שאע"פ שיפורש כל אנשי גבולך לא ניחא שאפילו שמתו קצתם בצפרדעים כדאמר לקמן מ"מ ודאי שלא מתו רובם מזה. וגם לא נוכו ולא הושחתו רובם אע"פ שנצטערו מלכלכותן וקרקורן. לכן פי' לשון דוחק כי זה יצדק בגבול שברוב הצפרדעים נדחק הגבול:

דוחק עליך את המכות. על הצפרדעים קאמר. וקרי לה מכות משום שכל מכה ומכה שהביא ה' על מצרים היתה של ד' מכות או ה' כדאי' בהגדת פסח:

כמה דתימא וכי יגוף שור את איש. שפירושו דחיפה או דחיקה. וזה קרוב לזה. וקאמר שהצפרדעים יבואו הרבה ותכופים ודוחקים זה את זה לקיים שליחות המקום עד שיהיה נדחק הגבול:

ריב"ל אמר כו'. ר"ל שריב"ל מתרץ קושיא הנ"ל מהו הנה אנכי נוגף. שאמר נוגף על הדבר שהיה מתחבר עמהם. וה"ק הנני מביא נגף בכל גבולך יחד עם הצפרדעים. ובדבר יצדק לומר בכל גבולך כי כל האויר מתפעש:

כל מכה ומכה כו' היה הדבר ממשמש ובא עמה. דליכא למימר דבצפרדעים היה הדבר ולא באחרות. דמאי שנא בזו:

המכות שהביא כו'. משום דק"ל מכיון דכתיב ועלו ובאו בביתך ובכה ובעמך ובכל עבדיך למה הוצרך לומר בכל גבולך. וכן בארבה דכתיב ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים. בגבולך למה לי. לכן דרשו בשניהם דאתא לאפוקי גבול אחרים:

המעולות שבהן. שפירוש ועלו ובאו אותן שנתעלו יבואו לביתו. ר"ל היותר גדולות ומזיקות יותר יבואו לביתו כדי שיצטער יותר מעמו לפי שהוא יותר חוטא מעמו שהוא התחיל בעבירה כדלקמן:

א"כ למה נאמר ועלו כו'. ועלו ובאו משמע דבביאת ביתו ביחוד איכא עלייה ואילו היה פלטין של מלך גבוה מכל בתי העיר הוה אתי שפיר. אבל מכיון שאינו רק במישור קשה מה היא העלייה:

המעולות שבהן כו'. ומ"ש ובבית עבדיך ובעמך אינו דבק עם ועלו ובאו רק עם יעלו הצפרדעים דבתריה:

ומצננים. שהצפרדעים הם בטבעם צוננים כיסוד המים ועי"כ היו מצננים [ת"נ]:

אימתי עונתה של עיסה כו'. דמשארות לגלויי אתנורים אתא לומר דבזמן שהמשארות אצל התנורים היו נכנסים:

בשעה שהוא מוסק. שמסרו עצמן לישרף על קידוש השם. ולהכי מייתי הכא שמהן למדו חמ"ו:

נשאו חמ"ו ק"ו. כוונתם לתרץ לכוונת מה ירדו לתנור מוסק. שלהדבק במאכלם בלאו הכי נמי היו יכולים להדבק. אלא כדי שחמ"ו וה"ה כל בני אדם ישאו ק"ו מהם [ת"נ]:

ק"ו בעצמן. משום שהיה להם לברוח כמו שעשה דניאל לקיים חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. אלא שנשאו ק"ו מהצפרדעים ומה צפרדעים שאינם מצווים על קידוש השם כתיב ועלו ובאו בביתך ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויה בתנור בשעה שהתנור מוסק אנו עאכ"ו כדאיתא בפסחים פרק ד':

ומהו ושרץ היאור צפדדעים. ר"ל דאף דהאמת היא שהשריצה הוא מן היאור מ"מ למה ליה למימר זה לכך אמר שהקב"ה אמר לשון תחלת הבריאה ישרצו המים. להורות שהיאור אינו אלוה ולא כח כאלוה אלא מוכרח לעשות הכל בציווי של מקום: