עץ יוסף על שמות רבה א:לד

ימים של צער היו לפיכך קורא אותם רבים. ע"י שהיו ימים של צער שגם בלילה לא שכב לבם מעוני ומרוב עבודה והיו מעמידים אותם בקרות הגבר למלאכתן כדלעיל. לכן קראם ימים רבים שהקב"ה חשב להם לילות וימים [גבול בנימין]. וגם שהמצטער מרגיש מאד בזמן ע"ד ולילות עמל מנו לי. ולכן מעט מהזמן יהיה בערכם רב. וע' בויק"ר פ' י"ט. ואסת"ר פ' ב' סי' א':

ימים רבים. וכדאי' ברבה שם תני רבי חייא ימים שנים רבים שלשה. ובתורת כהנים מסיים יכול שנים ושלשה הרי ה' וכי נאמר ימים ורבים והלא לא נא' אלא ימים רבים. הא כיצד ימים האלו יהיו מרובים על הב' וכמה הן הוי אומר ג'. וא"כ קשה וכי רבים הם אלא לפי שהן של צער קוראן רבים:

שנצטרע כו'. ונאנחו מפני גזירת שחיטת הילדים והא דכתיב מן העבודה י"ל שעד כאן לא היו נאחנים מן העבודה כי כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. אבל עתה שגזר עליהם לשחוט ילדיהם ולא ירבו וגם העבודה תהיה עליהם כמקודם לכן ויאנחו [ת"נ]:

אל נא תהי כמת. אהרן בקש על מרים שנצטרעה:

בשנת מות המלך עוזיהו. שנצטרע עוזיהו:

ק"ן בערב ק"ן בבקר. מסורת היתה בידם כך [ת"נ]:

כיון ששמעו ישראל כו'. ואע"פ שבגזרת כל הבן הילוד לא כן עשו שיותר מצטערים על הבנים המגודלים בנעוריהם מהתינוק שמבטן לקבר יובל:

ואין ויזעקו אלא קינה. בזה מביא ראיה ששחט בני ישראל והם קננו עליהם קינות [ת"נ] ודייק כן משום שאין דרך המצטער בעבודת פרך לצעוק בפה אלא להאנח במר נפש. ואם פירושו תפלה. ויזעקו אל ה' מב"ל [יפ"ת]:

אינו אומר זעקתם. כצ"ל כלשון דפתח ביה ויזעקו:

נאקת החללים. ואע"ג דהיינו ותעל שועתם. הכא לענין קבלת ה' דבריהם ולהצילם [יפ"ת]:

מתים ינאקו. המ"ם בשב"א. ודרש כמו מתים המ"ם בציר"י:

להנצל. מהגזירה הזו. לפי שהיו רשעים כדאי' ביחזקאל איש שקוצי עיניו לא השליכו וגו':

אלא בזכות אבות נגאלו. מצרה הזו כדקאמר שנעשה להם נס כו':

ונתרפא. זהו וידע אלהים שנעשה מודע וריע להם והצילם מגזירה זו: