עץ יוסף על שמות רבה א:כח

הם מתים. וזהו וירא בסבלותם שראה להם תיקון שיוכלו לעמוד בסבלותם שלא יכשל כח הסבל:

ותקן להם כו'. וזהו שתקנו ישמח משה במתנת חלקו שהיה שמח על שבחר הקב"ה שינוחו בשבת ביום שבחר הוא להם:

מה ראה כו'. מה חידוש ראה בהיות איש מצרי מכה עברי עד שהרגו בעבור זה. כי מאחר שראה בסבלותם ודאי שיראה רבים מוכים. אלא ודאי חידוש דבר מה ראה בזה. והוא מעשה המצרי בבית ובשדה. לא ההכאה הנגלית בפשטות המקרא. והקדים המאמר בשביל ד' דברים נגאלו כו' וא' מהנה שלא נחשדו נשי ישראל בעריות. להורות שרק א' מהן הוא שנכשלה. ופרסמה הכתוב וזו היא שלומית בת דברי כדאמר סוף פ' אמור ע"ש כל הענין באריכות [יפ"ת]:

אחת היתה ופרסמה כתוב. דאל"כ למאי מגלה הכתוב שם אמו ומשפחתו אלא דלמעוטי שאר נשים מישראל בא [יפ"ת]:

נוגשים היו מן המצריים. כדכתיב והנוגשים אצים לאמר:

ושוטרים מישראל. כדכתיב ויוכו שוטרי בני ישראל וכתיב ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה וגו'. ומכיון דנוגשים אצים והשוטרים מוכים וצועקים אלמא אלו ישראל ואלו מצריים. ולכן אלו היו מרחמים ולא אלו:

לקריאת הגבר. כשקרא התרנגול:

וחזר המצרי. כי כן היה דרך השוטרים לאחר שהקימו את העם למלאכתם חזרו לביתן. ולכן סברה שהוא בעלה ואנוסה היתה:

החזירו לעבודת פרך. והעבירו מלהיות שוטר. והיה מכה אותו ומבקש להרגו. שלא יגלה הדבר כי חרפה היא לו. או שמא יודע למלכות כי לא היה להם רשות לעשות כזאת:

מה שעתיד לעשות בשדה. כלו' שהרגו על מה שרצה להרגו להעברי כדין רודף שניתן להצילו בנפשו. ואמר שראה ברוה"ק זה משום דכתיב ויפן כה וכה דריש ליה ב' ראיות וצריכין להשוותן כשם שהראיה שבבית הוא ברוה"ק ודאי ויש חיוב מיתה על הדבר. כן מה שבשדה הוא ראיית רוה"ק ובחיוב מיתה שרצה להורגו. ולפ"ז צ"ל בסמוך ומה יעשה לו בשדה:

שנאמר מות יומת הנואף והנואפת. עיקר חיובם מודבק באשתו ולא באשת חבירו ואזהרתם זו היא מיתתן אלא משום דלא כתיב התם מיתה בהדיא נקט האי קרא [יפ"ת]: