עץ יוסף על שמות רבה א:כז

וכי אין הכל גדילים. דלא הל"ל אלא ויגדל. אבל משה למה לי הא בדידיה מיירי אלא לדיוקא דמשה גדל יותר מזולתו [יפ"ת]:

שהיה גדל שלא כדרך העולם. ואע"ג דזה אשמועי' בויגדל קמא. דהתם בגדולו בקטנותו והכא בגדולו מנערותו עד בא לכלל אנשים [יפ"ת]:

ב' יציאות כו' זו אחר זו כו'. כלומר למה נזכרו היציאות אלא שבא להודיע לנו שלולא גודל חשקו לראות בסבלות ישראל ולהשתתף בצערן ועבודתן לא היה יוצא מעולם מפלטין של פרעה כי שם היה אהוב ונחמד מאד:

שהיה רואה בסבלותם ובוכה. כי נכנס בחדרי בטנו הראיה הזאת עד שהיה בוכה מחמלתו עליהם. ומרוב חמלתו סייע בעצמו. וזה בסבלותם שנשאו על כתיפם ראה לעזרם:

ראה משוי כו'. והיינו וירא בסבלותם ממש דהיינו משא:

ומשוי קטן על גדול. ואע"פ שזה ניחותא היא. לא להיטיב נתכוון אלא לרעה שיצטרכו ללכת כל היום בלי מנוח עד שישלימו חקם:

דרגין. מדרגה שלו ומעלתו וגדולתו. ואף שזה נגד הנימוס:

ועשה עצמו כאילו מסייע לפרעה. נתן עצה להפקידם שישעבדו אותם רק לפי כחם וכפי סדר העולם ואז יוכלו לעבוד עבודתם ביותר. וכוונתו היתה להציל את ישראל מעבודתם הקשה. וזה שנאמר וירא בסבלותם פי' ויתבונן בסבלותם דבר הצריך תיקון בו:

אתה הנחת עסקך. שהיה לו להתעסק בגדולות:

הה"ד וירא ה' כי סר לראות. דרשו שפירושו שראה ה' שסר מעסקיו לראות בסבלותם: