עץ יוסף על שמות רבה א:כו

כ"ד חדש הניקתו. דמדלא פירש כאן כמה זמן הניקתו מסתמא הניקתו כ"ד חדש כסתם יניקת תינוקות:

ואתה אומר ויגדל. דמשמע דגדל ממש כבחור ע"ד ויגדלו הנערים:

כ"ד חדש הניקתו. הא דלא אמר ב' שנים הניקתו. משום דחדש העיבור עולה למנין כ"ד חדש. ושנה שנולד בו משה היתה מעוברת כדאי' לעיל סי' כ"ט:

היתה בת פרעה מנשקת. שזה דכתיב ויהי לה לבן פירושו שהיה חביב לה כבן מתוך יופיו ואגב זה אמר שמרוב יופיו היו הכל מתאוים לראותו ופרעה ג"כ היה משתעשע בו עד שהיה לב משה גס עליו ונוטל כתרו מראשו כו' [יפ"ת]:

ולא היתה מוציאה אותו כו'. מדכתיב ויגדל משה ויצא אל אחיו כו' משמע דעד השתא לא יצא משה:

ולפי שהיה יפה כו'. והיתה מתייראה מפני עין הרע [ת"נ]:

לא היה מעביר עצמו מעליו. פי' לא היה מעביר עינו מעליו:

והוא נוטל כתרו כו'. מסורת היה זה בידם. וכן נמצא בדברי הימים דמשה [ת"נ]:

וכן הקב"ה אמר לחירם כו'. כי זה מנפלאות ה' שיהיה נפרע מאדם ע"י היוצא ממנו ע"ד מיני' וביה אבא שדי ביה נרגא:

יושב עמהם במדינה. כמ"ש בפרק חלק שיושב בשמים נגד רומי:

שם ירעה עגל ושם ירבץ וגו'. וכלה סעיפיה. ופי' שם ירעה ויתגדל בן דוד כעגל וכלה סעיפיה:

שלא יהיה זה אותו כו'. מפני שראו אומץ לבבו. לכן פחדו שלא יהיה זה המושיע את ישראל. וכשהורה יתרו שלא היה בן דעת תלו הדבר בסכלות שנוטל הכתר ליופיו כנוטל גחלת בלי שום בחינה [יפ"ת]:

והיה יתרו יושב ביניהם. שיתרו היה אחד מג' יועצי פרעה והוא היה הטוב שבהם. שהרי איוב שתק ובלעם יעץ לרעה:

והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו. כדרך העוללים הקטנים שכל מה שמשיגים נותנים לתוך פיהם:

שהרבה שמות היה לו. בספר דברי הימים של משה כתב שם וז"ל אביו קרא לו חבר כי בעבורו חובר עם אשתו אשר גרש. ואמו קראה לו יקותיאל כי קותה אל אל וישיבהו אלהים אליה. אחותו קראה לו ירד כי בעבורו ירדה אחריו ליאור לדעת מה יהיה בסופו. ואחיו קרא לו אבי זנוח כלו' זנח אביו את אמו והשיבה בעבור זה. קהת ומניקתו קראו לו אבי סוכו לאמר בסוכות הוצפן ג' חדשים מפני בני חם. וכל ישראל קראו לו שמעיה בן נתנאל כי בימיו שמע אלהים את נאקתם. וע' בויק"ר פ"א שדורש השמות באופן אחר:

אלא כמו שקראתו בתיה. שהמגדל נקרא אב:

בתיה. פסוק הוא בדברי הימים א':