עץ יוסף על שמות רבה א:כה

למה אמרה מרים מן העברית. דהא מפני הסכנה שלא ירגישו שהוא מן העברים לא היתה למרים לומר מן העבריות [רש"א]:

ברשותה. של הישראלית וכאן שהיה ע"י בת פרעה איכא אימת מלכות וליכא למיחש ומותר אפי' ברשותה:

יינק דבר טמא. משום שטבען של ישראל רחמנים וביישנים אף חלבן מגדל טבע כיוצא בהן כמו שכתב הר"ן:

למי יורה דעה. פרש"י למי למד הקב"ה תורה. למי שגמל והפריש עצמו מדבר טמא ונעתק מן השדים הטמאים. כמו ויעתק משם:

אני הנקתיהו. ויקל בעיניה. אי נמי שלא יבקשו לזכות על ידו להנצל מענשן [יפ"ת]:

למה קראה הכתוב עלמה. הא כבר קראה הכתוב אחותו. אלא ע"כ לרמז שהלכה בזריזות כעלמה בכל כחה (כעלמה):

שהעלימה את דבריה. שלא אמרה שהיא אחותו ושהיא מביאה את אמה [רש"י] אף שראתה מחמלת בת פרעה עליו עצרה עצמה מלהגיד לה:

נתנבאת ולא ידעה מה נתנבאת. שנתנבאת שלא בדעת וכוונה:

הליכי שליכי. דרשוהו בשתי תיבות הי לכי ר"ל הרי שלך [רש"א ויפ"ת]:

אלא שנוטלין שכר. וכתב לן קרא זה שאמרה ואני אתן את שכרך לאשמועינן שכר הצדיקים [יפ"ת]:

באותה שעה נתן לה כו'. להכי קאמר ותקח כי לקחה מיד ה' מקצת שכרה בעוה"ז בהחזרת הילד וקיבול שכר על יניקתו [יפ"ת]:

שהיא היתה מחיה הילדים. שהמילדות הן יוכבד ומרים או יוכבד ואשת אהרן. ור"ל שתרתי לטיבותא עבדה. א' שהיתה מחיה הילדים. ב' שהיתה מספקת להם מזון כך נתן לה הקב"ה מקצת שכרה שהחייה את בנה. וגם נתן לה שכר הנקה. אבל עיקר שכרה הוא מ"ש ויעש להם בתים [ת"נ]: