עץ יוסף על שמות רבה א:כד

שראתה עמו שכינה. שראתה אור בהיר שם [הרא"ם] ובספר בחיי כתב כינוי ותראהו ה' ו' חצי האחרון מהשם רמז לשכינה:

עם הילד. והאי את לשון עם [רש"י]:

קרי ליה נער כו'. סתם נער גדול משמע. וסתם ילד קטן משמע:

בעל מום. והוא לוי ונפסל בקול לעבודה בשיר [רש"י] ולולא פרש"י היה אפשר לפרש שהוקשה לו ומי משתעי קוב"ה בגנותיה דצדיקא. וכדאמרו בב"ב דף קכ"ג:

חופת נעורים. משום עגמת נפש שמא לא תזכה לראות בחופתו עשתה לו חופת נעורים בתיבה ולכן קראה לו נער:

היה בוכה ואומר כו'. אף שעודנה לא היה בו דעת כל כך. עכ"ז הנפש בעצמה מכרת זאת בטבע. רק שעודנה אינו נרגש בלב האדם. כחוק כל הטבעים הנוסדים באדם בתחלת ילדותו. וראה מזלו שלא יראה בחופת אחותו שמשה פירש מאביו לאחר מ' ומרים נשאת בת נ"ה [ת"נ ע"ש]:

והכה למשה. ס"ל כי כפי טבעו הטוב לא היה בוכה כי נפשו בטבע היתה יכולה לסבול רוב צער מפני קדושת נפשו. אך על דרך נס החל לבכות כדי שתרחם עליו:

מנין הכירה בו כו'. כלו' מה זה הסימן שראתה בו שאמרה מילדי העברים זה וקאמר שראתה אותו מהול:

שראתה אותו מהול. ואפילו למ"ד שנולד מהול אין ספק שעוד הוסיפו להטיף ממנו דם ברית ולפרוע המילה לגרי. והיה ניכר במילתו כי במעשה ידי אדם היה [יפ"ת]:

זה נופל. ונתנבאת שלא מדעתה [גמרא]:

צופים ואינם יודעים מה צופים. דרש נוטריקון מה מצפצפים מה הוגים. כי אינם יודעים האמת על בריו:

ראו שמושיען של ישראל כו'. המדרש מסיק לה אהא דאמרינן לעיל ואין אחר נופל כדר"א דאמר דאינן יודעים מה הוגין כן ראו מצרים ולע ידעו מה ראו [רש"י]:

המה ראו איצטגניני פרעה. משום דלשון המה משמע המה הנזכרים במקום אחר. ומי מריבה עדיין לא נזכרו בשום מקום. לכך פירשו המה שראו איצטגניני פרעה וטעו:

בשבילי. כמו ויברך ה' אותך לרגלי בשבילי נצלתם שבטלו מצרים גזרתם [רש"י]:

בשבילי נצלתם כולכם. בשביל שהושלכתי אנכי ליאור בטלה הגזירה [ועי' בתוס' וברש"א ויפ"ת]:

רבי חנינא בר פפא כו'. אדרשת זה (דאמר מהו זה) קאי ומרומז בכתוב מילדי העברים זה. זה היום. בתמיה היתכן שיקרה כך בזה היום. וא"כ מלת זה מורה על הזמן. ואף שלא ידעה בת פרעה מזה הכתוב מרמז זאת סיבת הצלתו:

מי שעתיד לומר שירה על הים. ויאמר זה אלי ואנוהו ושירת הים בעשרים ואחד בניסן נאמרה כדאי' בסדר עולם [רש"י]:

מי שעתיד לקבל תורה בהר סיני. שנאמר בה מזה ומזה הם כתובים:

בשבעה באדר נולד משה. כדיליף בפ"ק דקידושין מקראי:

רובו של ראשון. לא חסר אלא שבעת ימים. ורובו של שלישי דהיינו ניסן. ואמצעי שלם אדר השני שלם [רש"י]:

חשיב להו תלתא ירחי. קשה לפי דרש זה אינו עדיין ט' חדשים שלמים. למה לא הצפינתו עד תשלום ט' חדשים: