עץ יוסף על קהלת רבה ט:י:ב

ואיתחמי ליה. בחלום (רש"י בבא מציעא דף פ"ה, ב):

תקוע. ויושב בישיבה של מעלה (רש"י):

ורבי חייא רבה אצל מי אצל רבי יוחנן. נראה דהני תיבות מיותר ועיין בבבא מציעא שם. ובלעדי זאת הגירסא נשתנה שם:

ורבי יוחנן אצל רבי חייא לא. רצה לומר שרבי זעירא שאל לרבי יוסי ברבי חנינא וכי אין רבי יוחנן ראוי לישב אצל רבי חייא. אמר ליה. רבי יוסי אתר דזיקוקין כו' :

ובעורין. תרגום לפידים בעורין:

בר נפחא. רבי יוחנן נקרא כן בפרק חלק (סנהדרין צו, א), ועיין בבבא מציעא במהרש״א חידושי אגדות:

חפון אפוי איקנתא מחצלתא. פירוש כשמת רבי נחום חיפו הפנים והאיקונין במחצלאות. אמרו כמו שלא ראה אותן בחייו משום אל תפנו אל האלילים לא יראה אותן במותו כשמוליכים מטתו דרך אותן האיקונין. ופרכינן אפשר דרואה אותם והלא מת עכשיו. ומשני רבי שמעון בן לקיש אין בינינו ולצדיקים המתים אלא דבור פה כי הם רואים ושומעים כמונו אלא שאין להם רשות לדבר. ודברי רבי אשיאן מיותרים וכן בירושלמי פרק ג' דעבודה זרה (ה"א) ליתא זה. ואי גרסינן לה כך פירושו שהצדיקים בחייהם יש להם כח להוסיף עוד שלימות בתורה ומצות מה שאי אפשר לאחר מיתה, וגם דבור פה יש ביניהם מותר מן הבהמה, ולא כן הרשעים שכל עוד שמזקינים טפשות ניתוספת בהן ואין להם יתרון רק דבור פה. וא״כ נמצא שאין בין צדיק מת לרשע חי אלא דבור פה לבד ושאר הכחות נשארים על מעמדם כבראשונה:

שומע קילוסו. דוקא קילוסו דשייך לדידיה ולא דברים אחרים. וכדרך שאמרו בפרק מי שמתו (ברכות יח, ב) בצערא דידהו ידעי בצערא דאחריני לא ידעו (יפה מראה):

כמן החלום. כמי שרואה דבר בחלום שאינה ראיה ברורה. אי נמי כמי שמשוקע בחלום ושומע קצת דברי המדברים לפניו (יפה מראה):

שלא הביט צורת מטבע. לפי שהיו מציירים בו צורת אדם או בעל חי. ועיין בירושלמי פרק קמא דמגילה (הי"א):

ודאי. כלומר משמעו:

ולמה קורין אותו רבינו הקדוש. איידי דמייתי דרבי נחום דאיקרי איש קודש קדשים מייתי נמי דרבינו הקדוש:

אנטלימוס. הוא אנטונינוס וכן הוא בירושלמי הנזכר לעיל:

הוה גזיר כו'. היה מל את עצמו ואמר לרבי ראה מילתי אם נמול כהוגן שמא נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה: