עץ יוסף על קהלת רבה ה:י:א

שאל לון מנחם. פירוש מנחם שאל להם:

שבורה. והיא היתה גדולה כמו השלמה:

טופא. צריך לומר סיפא, ופירושו וכי לא יהיה הסוף של השלמה כמו השבורה. כלומר הרי גם השלמה ישבור האוכל, וכיון דהשבורה גדולה כמו השלמה למה לא יהיו שניהם במקח אחד:

אמר להם לא דומה. השבורה אל השלמה אעפ״י שהיא גדולה כמוה:

מן הראייה. ואין הראייה נהנית מן השבורה. ומביא ראיה מדברי רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרא וכדלקמן:

שלשה דברים כו'. עיין בבראשית רבה פרשה י״ט (סימן ה) ופרשה ס״ה (סימן יג):

ויפה לעינים. שהעינים נהנין ממנה בראייה (יפה תואר):

ומוסף חכמה. אלא שלא היה רצונו יתברך שיהיה בו תוספת חכמה זו שיהיה לו לרעה. על דרך (לקמן ז, טז)ואל תתחכם יותר מדאי (יפה תואר):

שנאמר כו' כי טוב העץ כו'. וזה כמאן דאמר (ברכות מ, א) שהעץ שאכל ממנו אדם הראשון תאנה היה:

הדא הוא דכתיב משכיל. בבראשית רבה במקומות הנזכרים לעיל גרס היך מה דאת אמר משכיל לאיתן האזרחי ואיתן האזרחי הוא אברהם אבינו עליו השלום שהפליג בחכמה:

הייתי נהנה מן הראייה. פירוש הראייה ג״כ:

רבו אכליה מכאן לסומין שאינם שבעים לא דמי כו'. כך צריך לומר, יפה תואר, וכן הוא בבראשית רבה פרשה ס״ה ועיין ביפה תואר:

לא דמי ההוא דחמי כו'. פירוש לא דמי מי שרואה סלו ריק מן הלחם והוא רעב למי שרואה סלו מלא פת אע״פ שאינו אוכל ממנה נעשה שבע:

מחמי לי. מראה לי, כלומר מנין אתה מביא לי ראיה:

כך הוא בא בקולי קולות. עיין בפרק שני דברכות (טו, ב) וריש פרק חלק. ולעיל פרשה ג' פסוק עת ללדת:

מה עוצר רחם. מוציאין ממנו הילד בקולי קולות, אף כשיוציא הקדוש ברוך הוא המת משאול הוא מוציאו בקולי קולות:

איך אינון אתיין. היאך הם באים:

שליחין. מופשטים:

מאן את מחמי לי. מאין ומנין אתה מראה לי בראייה ברורה:

איך אינון אתיין. היאך הם באים כשצומחין:

אפונין. מין קטנית. ובפרק חלק גרסינן קל וחומר מחטה:

שליחין. מופשט קליפה העליונה:

היאך כו'. היאך האפונין חוזרין ובאין כשצומחין מן הארץ:

ולא שמעין אודנך כו'. ולא שמעין אזניך מה שפיך מדבר:

עלין כו'. מכניסין אותם אל הבית לבושין:

כתיב תתהפך כו'. ופירושו שלאחר מיתתו של אדם תתהפך חותם שלו לחומר. ויתיצבו כמו לבושים בתחיית המתים כדפרש״י בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח, א). גם יתכן דתתהפך כחומר חותם נמי בתחייה קמיירי, שאחר שנשתנה צורתו ושב לעפרו במותו תחזור בו חותם צורתו כחומר ביד היוצר שאחר שנשחת הכלי שב היוצר ויעשהו בצורתו הראשונה. ומכל מקום מדכתיב ויתיצבו כמו לבוש משמע שיעמדו בתחייה מלובשים (יפה מראה):

מאן מספק כו'. מי מספק להם מזונות, כי רבים המה כל הנולדים מימות עולם:

אמר ליה אזלתא כו'. הלכת למקום חמת גרר מימיך. אמר ליה אין: א"ל בענתה. פירוש בשעתה, שהיתה בישובה ובטובתה:

ואיך כו'. והאיך היו מזונות מצויין שם או לא. אמר לו שכיחים, כלומר מצויין:

דבגין כו'. שבשביל שהאוכלסין מרובין מביאין שם לקנות ולמכור:

מאז דמייתי כו'. מי שמביא האוכלסין המרובין הוא מביא מזונותיהם:

ברבות כו'. ודרש המקרא מסיפיה לרישא כשרבו האוכלין נתרבו המזונות:

למה אתון בוכין. למה אתם בוכין כשמת לכם מת:

אית בר נש כו'. וכי יש לך בן אדם שהוא אובד מחמד עיניו ואינו בוכה. אלא כשם שבא בקולי קולות כך הוא יוצא ממנו בקולי קולות (מתנות כהונה):