עץ יוסף על קהלת רבה ה:י:ב

תני כו' שלשה שותפין כו'. במסכת נדה פרק המפלת דף ל״א, א:

ומראית עינים. שאע"פ שנבראת העין מן אב ואם אינו רואה, תדע שהרי המת יש לו עינים ויש לו שפתים ויש לו אזנים ואינו רואה ואינו שומע ולא מדבר (רש"י):

ונשיאות ידים והילוך רגלים. נחשב לחדא, וחכמה ובינה לחדא, ועצה ודעת לחדא, וגבורה לחדא, וכן משמע קצת בפרק המפלת. או דנשיאות ידים חד, והילוך רגלים חד, וחכמה ובינה ועצה ודעת חד, וגבורה חד:

דוד מלך ישראל מת. שאע״פ שהוא חשוב וחסיד אין כבודו דוחה שבת, דלא שרי אלא פקוח נפש:

וכדקאמר שלמה כו'. עיין בפ״ב דשבת (ל) וברות רבה (ג, ב):

הודיעני את קצי. פירוש העתידות לבא עלי (רש"י):

מדת ימי מה היא. פירוש כמה ימי חיי (רש"י):

שאין מודיעין מדת ימיו של בשר ודם. שאילו ידע האדם מתי ימות יהיה מצטער בכל יום בראותו יום המיתה מתקרב ובא ויתעצל מלבנות ומלנטוע ויכלה העולם. ועוד שיתעצל מלעשות תשובה שיאמר יש לי פנאי, אבל עכשיו יהיו כל ימיו בתשובה שמא ימות למחר (יפה ענף):

ואדעה מה חדל אני. פירוש אדע באיזה יום מהשבוע. דהשתא מיהת כל השבוע יהיה בתשובה באותו יום וקרוב לו. וגם לא יתעצל מלבנות ולנטוע שהרי אינו יודע באיזה שנה הוא מת. וזה הודיע לו כי בשבת ימות:

אמות באחד בשבת. שיוכלו להתעסק בי ובהספדי:

אמות בערב שבת. כי היכי שיתעסקו עמי מיד לאחר מיתתי כי ההיא דתנן (מועד קטן כב, א) כל המדחה מטתן הרי זה משובח. גם אמרו (כתובות קג, ב) מת בערב שבת סימן טוב שנכנס מיד למנוחה:

כי טוב יום בחצריך. כלומר כבר אמרת לפני טוב יום שאתה עומד בחצרי ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד להקריב שלמה בנך כדכתיב אלף עולות יעלה שלמה וגו' (רש"י). ועיין פ״ב דמכות (י, א):

כל יומא דשבתא. בכל שבתות השנה הוה יתיב וגריס שלא יקרב מלאך המות אליו, שהתורה מגינה ממות כדאמרינן בסוטה (רש"י):

בוסתנא. פירוש פרדס וגן:

בחיש באילניא. מנענע המלאך באילנות להשמיע קול תימה:

וכלבים של בית אבא רעבים. לשני שאלות הללו הוצרך (רש"י):

ולא יפה אמר כו'. שלתקנת הכלבים לא הצריכוהו לשנות טלטול נבלה, ואת האריה המת אסרו לטלטל אלא ע"ל ידי ככר או תינוק (רש"י). לישנא אחרינא שהקדימו תשובת הכלב לתשובת האריה (רש"י בשם רבותיו):