עץ יוסף על קהלת רבה י:טז:א

רוחות היו. זו לילית ונעמה. ועיין בשיר השירים רבה פרשה א' סימן ז' שם נתבאר:

יבמות היו. שכן דרך היבמות ליקח בן אחר ליפטר מן היבום:

זונות ממש היו. עיין בשוחר טוב מזמור ע״ב ובשיר השירים רבה שם:

דאיתמרטת. נשמטת ונתרטשת, נתגלגלה ומיעכה אותו [מתנות כהונה]. ובאות אמת פירש מלשון מרמיטה הנזכר בבראשית רבה (יז, ה) בפסוק ויפל אלהים תרדמה. ורצה לומר שינה כבידה:

והסרסור כו'. דמפרש התובע תובע והנתבע כו':

לשנות טענותיהן. כדי שישמעו בעלי הריב שהבין טענותיהם ועליהם ישפוט:

פוקרין. פירוש גיזי צמר כלומר הייתי חונקו ומצערו:

אנפילוגיס. מפליג ומתענג ונובע בחכמה. וגירסת השוחר טוב (תהילים עב) יותר נכונה שזה לשונו שם, צריך הדיין לשקול טענותיהם בפניהם. כיון ששמע המלך כן התחיל פיו נובע בחכמה אמר צפה הקדוש ברוך הוא שהדין הזה עתיד לבא לפני לפיכך ברא לאדם זוגות, שתי עינים ושתי אזנים ושתי נקבי חוטם שתי רגלים ושתי ידים, גזרו את הילד החי לשנים. אמר רבי יהודה ברבי אלעאי אילו היית שם פוקרין הייתי נותן על צוארו כו'. הרי שהתנא קמא סבירא ליה שלא עלה על דעת שלמה מעולם לגוזרו ממש אלא שעשה זה בחכמה לגנוב דעת הנשים שיחשבו שבלב שלם היה אומר כן. ורבי יהודה ברבי אלעאי סבירא ליה שלא עשה כהוגן:

לא עשה. כלומר לא עכב לא נשאר בדבריו אלה אלא אמר תנו כו':

בעתו של עולם הבא בגבורה ולא בשתי בגבורתו ולא בתשישו. כך צריך לומר. ורצה לומר שיתחזק האדם בעבודת הבורא בימי בחרותו ולא בימי הזקנה:

בשלשה מקומות כו'. עיין בבראשית רבה פרשה פ״ה סימן י״ג ובשוחר טוב מזמור ע״ב:

בבית דינו של שם. בית דינו שלאחריו, חבריו ותלמידיו. וקרי להו בית דינו של שם כמו בית שמאי בית הלל [רש"י (מכות כג, ב)]:

רוח הקדש צווחת כו'. משום דאין לפרש דמלת צדקה דבק לממני שהיא צדקה יותר ממני, דהא היא ידעה שחמיה היה והפקירה עצמה לו, אבל הוא יותר צדיק שלא ידע כי כלתו היא. על כרחך שמלת צדקה ממני אין דבוקים, ופירושו צדקה בדבריה שאלו המטלטלין שלי הם, וממני הוא דברי בת קול [מהרש"א]:

ממני היו כל הדברים. שראה הקדוש ברוך הוא שעתידין לצאת מיהודה מלכים שנאמר (בראשית מט, ט) גור אריה יהודה וכן מתמר כדאמרינן (בכתובות) [סוטה י, ב] כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה כו', לכן זימן הקדוש ברוך הוא תמר ליהודה כדי שמבין שניהם יצאו הבנים הללו [רש"י]:

אתם מעידים על הגלוי. ר"ל שאין אתם יכולים להעיד אלא שבפרהסיא לא לקח. אבל אפשר שבגנבה שלא בדעת בעלים לקח. אבל אני מעיד שגם בסתר בגנבה לא לקח:

ורוח הקדש אומרת היא אמו ודאי. וזה שאמר הכתוב שם כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט, פירוש שראו שהסכימה דעתו לחכמת ודעת אלהים [מהרש"א]: