עץ יוסף על קהלת רבה י:יח:א

על ידי שנתעצלו ישראל כו'. כלומר שחנו שלא במחלוקת. ועיין בויקרא רבה פרשה י״ט סימן ד' שם נתבאר ובחזית פרשה ד' (פסוק ד):

ימך המקרה כתיב ויט כו'. המקרה היינו הקדוש ברוך הוא כביכול המקרה במים עליותיו (תהלים קד, ג). ופירוש ימך שירד למקום נמוך:

ידלוף הבית גם עבים נטפו מים. במתן תורה מיירי כדאיתא בבמדבר רבה פ״א (סימן ז):

גלי דכסיא. פירוש הערוך (ערך דכוס) גלו השרים והעשירים שהיו מסך ומגן לעם. ורש״י ורד״ק פירשו גלי דכסיא האויב גלה את מסך יהודה, כי היו סבורים שיהיו מסוככים מרעת האויב לפי שבית המקדש היה בנחלתן, ובא האויב וגלה את המסך, רצה לומר שהחריב את בית המקדש ולא הועיל להם. ועיין בפתיחתא דאיכה רבתי סימן כ״א וסימן כ״ד:

רסיסים. דבר המרוסס ורצוץ:

מה הדין בקיעה. מלת מה מיותר [אות אמת]:

לית מיניה אילסים. עצים דקים מאד. כי העץ הבקוע יש ממנו עצים גדולים וחתיכות ראויות, אבל אילסים הוא נשבר ונרצץ עד אשר דק כדבר הנלעס בשינים [מתנות כהונה]. והכוונה שהבית הגדול היינו עשרת השבטים נחרבו מאד ולא יקומו עד משיח. אבל הבית הקטן יהודה ובנימין לא נתרוצצו כל כך וחזרו ונבנו בבית שני, ככלי המתבקע רק על שנים ושלשה חתיכות שנקל לחזור ולהקימה:

בעונתה. בעת שראוי לה לבדוק:

נעשית דוה. והמקרה מלשון מקורה הערה:

שמשתפלת. והיינו ענין עצלה:

נעשית זבה. שפעמים שאינה רואה שלשה ימים רצופים בתוך אחד עשר יום שבין נדה לנדה שהם ימי הזיבה אלא יום אחד או שתים. ואילו בדקה עצמה לא היה לה דין זבה אלא שומרת יום כנגד יום, והשתא דלא בדקה עצמה חיישינן שמא ראתה שלשה ימים ומוקמינן לה בחזקת זבה להצריכה שבעה נקיים [יפה תואר בויקרא רבה שם]:

של יראות. פירוש של עבודת כוכבים. ואפשר רומז לעגל דכתיב ביה (שמות לב, ו) וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק. אבל יראת שמים של תורה היא עצמה משמחת לב [רד"ל]: