עץ יוסף על קהלת רבה א:ב:א

ששופת. פירוש שהעמיד:

כצלו של כותל כו'. שנתעכב שם כשעה חדא:

כהדין עופא דעבר כו'. הכוונה כי משונה האדם בהגעת קצו יותר מכל בעלי החיים. כי כל הבעלי חיים קיצם הוא טבעי והם באים לקיצם במלאות הזמן, אבל האדם עיקר קיצו הוא ממנו והוא המביא עליו את הקץ, כי מרוב תנועותיו גם לילה גם יום לא ינוח וירבה עליו כעסים ומרורים, וממילא בא לאפיסת כחותיו וקיצו טמון בחובו. וזהו אמרם כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה שהצל נמשך מחמת העברת העוף בפריחתו [מלואת אבן]:

וטוליה. פירוש וצלו:

כצלן של דבורים. מצאתי בשם פרש״י כצל כנפי הדבורים שיש להם כנפים ואין להם צל [מתנות כהונה]:

באיספקרפסטי. פירוש תוך מיני בשמים. עיין בערוך ערך איספרמק [אסיפת אמרים]:

בביבין. פירוש בצינורות ששופכים שם טינוף ואשפה. וכן הוא בתנחומא סדר פקודי (סימן ג):

הרי הוא כחמור. שמניחין עליו אוכף, כך בני אדם מניחין לו אוכפו עליו נותנין לו אשה והולך לכאן ולכאן ומביא מזון לפרנס אשתו (בתנחומא):

הרי הוא כקוף. (אפע בלשון אשכנז) שנשתנה דמותו מכל הבריות (שם):

אף על פי שהוא זקן מלך הוא. וחכמתו וטעמו עמד בו ורב חדוה ושמחה ממלוכת דוד אף שהוא זקן. כמאמרם ז״ל (אסתר רבה פתיחתא ו) והמלך דוד זקן וה שמלך דוד. כי יחוד שתי אותיות אלו משם ההויה והאחדות מורה על שמחה וששון בעולם ושפע ברכה כדעת האמת למקובלים ז״ל:

כי שמים כו'. הרי שסופן להבל ולכליון:

בשבת מאי אית לך למימר. כלומר הלא לא נברא בו כלום ואינו אלא קדושה ומנוחה. ומשני מכל מקום כתיב על המחלל מות יומת. וכן הוא בשוחר טוב בהדיא. ובשוגג מכל מקום איכא מיתת בהמה לקרבן וכנגד זה נאמר הבל:

אמר רבי לוי אדם הראשון אמרו. ובבראשית רבה סוף פרשה כ״ב איתא ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו. ועיין בפרק קמא דבבא בתרא (יד, ב) שאיתא שם שמתפלה למשה עד י״א מזמורים שחזר ואמר לדוד מזמור משה אמרו. ואמנם מזמור שיר ליום השבת שהוא בתוך הי״א הנזכר הסכימו בשוחר טוב ובפרקי דרבי אליעזר בכמה דוכתין שאדם הראשון אמרו שנברא בערב שבת ונכנס לשבת מיד ונמחל עונו. ועיין בשוחר טוב מזמור ה':