עץ יוסף על קהלת רבה א:ג:א

יכול אף בעמלו של תורה. מפני שהתורה גם כן מכלל עמל האדם. אבל אחר העיון מדאמר בכל עמלו משמע דוקא המיוחד לו, והיינו עמל הגופני המיוחד לו מצד מה שהוא אדם שנברא מאדמה, לא עמל התורה המיוחד לו מצד היותו מלאך בשכלו [יפה תואר]. ועיין בויקרא רבה כ״ח:

אמר רבי שמואל ברבי יצחק בקשו כו' אמרו כל חכמתו כו'. דנהי דשלמה המלך עליו השלום אדעתיה דסיפא קאמר רישא מכל מקום כיון דנקט ביה לשון חיוב דקאמר שמח בחור כו' ולא קאמר בלשון שלילה אל תשמח נראה קצת נוטה לצד מינות, דודאי לעשות עיקר משום דבר קאמר לה בלשון חיוב. ואם תאמר שדרך לדבר כן דרך לעג כלומר עשה כן ולבסוף תתחרט. לחכם כשלמה עליו השלום לא יצדק לדבר כן דלא ליתו למטעי בדבריו כאמרו (אבות פ"א מי"א) חכמים הזהרו בדבריכם כו'. ושוב דקדקו בסיפיה דקאמר כל, וכל אתא לרבויי אפילו מאכלים מותרים על דרך קדש עצמך במותר לך. וא״כ לכן אמר בלשון חיוב, כלומר אמת שראוי שתשמח במותר לך ועם כל זה גם בזה קדש עצמך כי דע שעל כל אלה כו' [יפה תואר]:

בשם רבי חלפיי עמלו תחת השמש כו'. רצה לומר לרבי חלפיי תחת השמש קאי איתרון. וירצה כי תחת השמש דהיינו בעולם הזה אין יתרון, אבל למעלה מהשמש יש לו אוצר משפר עמלו [יפה תואר]:

אמר רבי יודן תחת כו'. רצה לומר לרבי יודן תחת השמש קאי אעמלו. וירצה שבעמל של תחת השמש דהיינו מילי דעלמא אין לו יתרון אבל במילי דשמיא שהן למעלה מהשמש יש יתרון בעמלם [יפה תואר]. ועיין בפרק שני דשבת (ל, ב):

רבי לוי ורבנן. לפרש תחת השמש קאתו. ולרבי לוי הכי פירושו דקרא מה יתרון יקוה האדם בכל עמלו, מאחר שכל שיעמול הוא תמורת השמש שהקדוש ברוך הוא הזריח לו. והכוונה כי כל מה שיזכה האדם בשכר המצות חסד הוא שעושה ה' להם כי שכרן כבר אכלוהו במה שהזריח להם אורה. ורבנן אמרי דאתי למימר שהיה די בשכר המצות מה שיזריח פניהם כגלגל חמה והיינו תחת השמש דקרא, ומה שיוסיף ה' בשכרן יותר מזה חסד הוא שיעשה להם [יפה תואר]:

אמר רבי ינאי בנוהג כו'. קמפרש מה יתרון לאדם מה יתרון ושכר לאדם, כלומר מה שכר הוא נותן בכל עמלו וקרבנות שמביא לפני ה' בשכר השמש שמוציא לבשל הפירות, כי אינו נותן לו רק העומר שהוא מעט מזער [יפה תואר]:

פסנטירך. פירוש מכין מזונתך [מתנות כהונה]:

סנטירך. שומר שלך. סנטור הוא הממונה על השדות וגבוליהם [מתנות כהונה]:

אמר רבי אלעזר כתיב ולא אמרו כו'. גם זה לתת טעם למצות העומר. ומייתי הא דקאמר שיש לבקש מה' על שבעה שבועות אלו של ספירת העומר שישמור לנו התבואה מרוחות וטללים רעים. שעל זה אתי שפיר מה שנתן לנו המצוה הזאת לזכות בה, כיון דתמימות שבתות אלו תליא בעשיית רצונו של מקום [יפה תואר]:

הא חייבין מן כדו לית אתון צריכין לי. פירוש אוי לכם הרשעים וכי מעתה אין אתם צריכין לי בתמיה. תלמוד לומר שבועות וגו'. רצה לומר דקרא הכי כתיב הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו, ופירושו היינו שאף שלא נירא את ה' מאחר שכבר נתן כל מה שצריך מגשם יורה ומלקוש בעתו ומעכשיו אין צורך לגשמים, מכל מקום צריך לירא מפניו כדי שישמור שבועות חקות קציר והיינו שבע שבועות אלו שהן זמן הקציר, שישמרם מרוחות רעות וטללים רעים דאם לא כן תפסד התבואה ומה בצע בגשמים שירדו בעתם [יפה תואר]:

הוא שדוד אומר גשם כו'. מייתי ראיה שהשם משגיח במטר וטל מה צריך:

שנאמר גשם נדבות תניף אלהים. שמתחלה קאמר גשם נדבות דמשמע שהגשם בנדבה ואחר כך מסיים תניף אלהים ואלהים הוא דין. אלא על כרחך דתניף אלהים אטל קאי. והכי קאמר קרא אם גשם היא צריכה נדבות פירוש בנדבה ורצון מאתו יתברך. אבל לטל אין צריך נדבה שטל אין נעצר לעולם כדאיתא בפרק קמא דתענית (ג,ב). ולזה אמרינן תניף אלהים כי במדת הדין יבא, אך שאינו מוכרח השם ליתן טל של ברכה כדאיתא בפרק קמא דתענית, לכן קאמר המדרש ישמור מטללים רעים:

אימתי בזמן כו'. פירוש אימתי הם תמימות בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם. פירוש כשבא ראש חדש ניסן בשבת יבא פסח בשבת ויתחילו לספור ממוצאי שבת ואז הן השבתות תמימות כמששת ימי בראשית, ולסימן נקט ישוע ושכניה, שעשרים וארבע משמרות היו מתחדשות בכל שבת וישוע תשיעי ושכניה עשירי, בשבת ראש חדש ניסן יהויריב ראש משמרות, שבת שני ידעיה, שבת של פסח כל המשמרות שוות, ששה שבתות עד שבת שלפני עצרת ובהן נכנסין ששה משמרות, חרים שעורים מלכיה מימין הקוץ אביה, שבת למחרת עצרת ישוע ולא יעבוד עד לאחר עצרת, הרי אין ישוע ושכניה בין פסח לעצרת. ואם יבאו ישוע ושכניה בין פסח לעצרת לא יהיו תמימים השבתות כמו ימי בראשית, כי יש למנות משלישי עד שלישי או מחמישי עד חמישי ויכנסו ישוע ושכניה לפני עצרת, שהרי שבת שלפני ניסן יהא יהויריב ויהיו שני שבתות לפני הפסח ויהיו ידעיה וחרים, ובשבת שבתוך הפסח שעורים, ויעכב אחר הפסח עד השבת לאחר הפסח, ויהיו שבעה שבועות עד עצרת שיכנס שכניה קודם עצרת, אפילו אם ניסן ופסח באחד בשבת יהיה עצרת בשני בשבת ויכנסו ויעבדו ישוע ושכניה קודם עצרת, כי באחד בשבת שלפני עצרת יעבוד שכניה [רוקח סי' רצ"ו]:

אמר רבי אבא בא וראה כמה צער כו'. משום דרבי ינאי אמר לעיל דעומר הוי שכר בישול הפירות, אתא למימר דלא הוי אלא שכר הרוח שזורה בה:

כדתנינן. במנחות:

רבי עשה סעודת כו'. מייתי הכא הך עובדא משום דהאי קרא דמה יתרון מייתי בר קפרא למלתיה כדלקמן:

ואינשי. ושכח:

וכתב על תרעא כו'. כדי לצערו בהזכיר לו המות על ראש שמחתו:

חפיה הוא. פירוש בעצב הוא:

על הדין תעלא. לפי שהשועל פקח שבחיות מושלים עליו משלים הרבה. וכדאיתא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח, ב) שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלשה. ועיין שם ברש״י:

לא כן אמר שלמה מה יתרון כו'. פירוש מכיון דהכל למיתה הם עומדין כי דור הולך ודור בא מה יתרון לאדם בעמלו בשמחת עולם הזה:

אמר אבא בר קפרא. אבא היה שמו:

ומה בעולם הזה כו'. רצה לומר שלאחר דפייסין זה לזה אמר בר קפרא דמכל מקום עדיפא ליה שמחת עולם הזה מפני שהיא הוכחה לשל עולם הבא [יפה תואר]:

מה כתיב עומר כו'. פירוש מה כתיב בו בהקדוש ברוך הוא כשהמטרתי מן לישראל כתיב שהמטרתי עומר לכל גולגולת וגולגולת:

מה דיהבון אתם. וכשנותנים אתם לי נותנין כולכם יחד עומר אחד:

אף על פי כן. פירוש מן הדין אין צריך לזה שום בקשה שתביאו העומר שהוא קל וחומר בנו של קל וחומר, אף על פי כן אני מבקש שתביאו אותו בעונתו [ידי משה]: