עץ יוסף על איכה רבה ה:ב

באיזה הפכה כו'. משום דלפי פשוטו קשה וכי עברו נחלתינו לזרים שהרי לא זכו לבנין בית קדשינו כאשר היה לנו בכל האותות אשר היו בקרבנו ואפילו בכלל א"י לא זכו לנחלתינו. כדכתיב ושממו עליה אויביכם ושנו בת"כ אויבים הבאים אחריהם לא ימצאו עליה נחת רוח. להכי מפרש שנחלתנו נהפכה לזרים כמהפכת סדום והיינו כדאמר לעיל בסוף פתיחתא זורעין כאן והיא נשרפת זורעין כאן והיא נשרפת לקיים מ"ש גפרית ומלח שריפה כל ארצה:

ירמיה קורא אותה לבהמ"ק נחלתנו. וכדאי' בפסחים מנוחה זו שילה. ונחלה זו ירושלים. ולאו דפליגי ירמיה וישעיה ואסף דכולהו איתנהו. אלא דה"ק דירמיה מקונן מצד היותה נחלתנו שנהפכה להיות נחלת זרים. וישעיה מתאונן מצד היותה בית קדשינו ותפארתינו שהיינו מתפארים בנסים והצלחות הנמשכות לנו בו איך אבדנום והיינו אשר הללוך בו אבותינו כנגד הקדושה וכל מחמדינו כנגד התפארת. ואסף אמר שאין לנו להצטער לו מצד היותה נחלתנו. ולא מצד היותה בית קדשינו. אלא מצד היותה קודש לה' ונחלתו איך משלו בו זרים וטמאוהו (יפ"ע). ועיין בענף כוונה אחרת: