עץ יוסף על איכה רבה ד:כא

נ"ב שנה עשתה ביתר כו'. שלא היה בה חטא שנאת חנם שעל ידה חרב בהמ"ק כדאיתא בפ"ק דיומא. ולהכי בעי למה חרבה. עשתה עכבה שלא נחרבה:

שהדליקו נרות. ששמחו על חורבן בהמ"ק ועשתה משתאות ושמחות:

הבוליוטין. העשירים וחכמי עצה היו יושבים באמצע ירושלים. וכשהיה אחד מאנשי ביתר עולה לירושלים להתפלל. אמרו לו אנשי ירושלים שמעתי עליך שרצונך ליעשות מחכמי עצה בירושלים אמת הדבר הזה. כלומר אם תרצה נעשה רצונך. והיו אומרים כן כדי שיתפתה להם ויתן להם שדהו כדי להשיג הכבוד ההוא. והוא היה אומר אין רצוני בכך. ושוב חזרו ואמרו לו ולא תרצה להיעשות שר וחשוב והוא היה אומר אין רצוני בכך. ושוב אמרו לו הלא שמענו עליך שיש לך נחלת שדה התרצה אתה למוכרה לי. ואמר להם אין בדעתי. כלומר איני רוצה למוכרה. והיה הירושלמי כותב שטל מכירה בשמו של אותו האיש מביתר. והיה משלח שטר מכירה זו לעיר ביתר לבן ביתו הפקיד על נכסיו. והיה אומר לו אם יבא אדוניך פלוני לכנס בשדהו לא תניחהו שהיא מכורה לי:

אוניתיה. שטר מכירה כמו איניתיה:

והוה אמר ההוא גברא. מי יתן ונשבר רגלי ולא עליתי לאותו זוית. ולירושלים קרא כן דרך בזיון מרוב צערו. ושוב קלל גם את הבית כדמפרש ואזיל:

צדיא אורחא כו'. כלומר יהי רצון שיהיה שממה וחרבה דרך של בהמ"ק שלא יעלו בה עוד באלו הדרכים:

פלטייאות. לשון סרטיא ופלטיא במסכת עירובין ופי' רחוב ושוק:

קיצא דההוא ביתא. יקרב קיצו של בית המקדש וימלאו ימיו שיחרב שלא נצטרך עוד לעלות שם:

אף אינון כו'. אף הם בני ביתר. לא נפקות להון טבאות. פי' לא יצא להם טובה. שאע"פ שהיו מצערים אותם בני ירושלים. לא היה להם לשמוח לאידם שנאמר שמח לאיד לא ינקה. וטעם דלא ינקה כתב המהרש"א משום דלפי דעתו ושמחתו עושה הקב"ה לשליח שינקום נקמתו ומבזה להקב"ה: