עץ יוסף על איכה רבה ד:כ

וטבעו אותן במים. ואלו הן שלדותיהן. ושלדות אלו לא היו של מצרים ממש. אלא בדרך נס נדמה להם כשלדות צפין על פני המים. והמצרים חשבו שבדרך נס נתקיימו עד עתה להיות לזכרון כמו שטביעתן בנס היתה מאת ה'. וכתב היפ"ע שאינו רחוק לפרש דשטין ע"פ המים היו לאו דווקא. אלא פי' שהקב"ה הביא זכרון המצרים שנטבעו בלב אלה להתפעל עליהם כאילו היו רואים אותן שטים ע"פ המים לעיניהם:

לכך נאמר בצפיתנו צפינו. ופי' עודינו תכלינה עינינו וגו' כדפרש"י במקרא כשבאה עלינו הרעה עדיין היו עינינו צופות אל חיל פרעה. שנאמר בהם ומצרים הבל וריק יעזורו שהיו מבטיחים אותנו לעזרה ולא באו. כמ"ש בהם הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו: