עץ יוסף על איכה רבה ד:כב

טרכינוס. עיין כל זה לעיל פ' א' סימן מ"ח מ"ש. וכאן באתי בקצרה:

שחיק עצמות. ימס וישחק עצמותיו:

ונשתתק הולד. מת הילד. שהמת הוא דומם. או אפשר שצ"ל נשתחק:

נדליק. נר חנוכה:

בוצינייא. נרות:

ברבריין. מעם לועז ת"י מעם ברבראי:

השמיעו ללגיונותי. תשמעו להם לתשמיש:

עביד בארעאי כו'. קרי לאנשים עילאי. ולנשים שכבושות לבעליהון ארעאי:

שהיו דולקין אחר המעביות. היינו הקורות. כמו והעובים דכתיב במעשה בהמ"ק ור"ל שהיו ישראל נטמנים בהרים ביערות בתוך עצי היער והיו האויבים מדליקין אש בעצים כדי שיצאו הטמונים משם. ודלקונו הוא לשון דליקה וכן לר' יעקב. ולרבנן הוא לשון רדיפה כמו כי דלקת אחרי (יפ"ע):

שהציתו בירושלים. וקרי לה ההרים כי ירושלים הרים סביב לה:

לכך נאמר על ההרים דלקונו. כלומר לדידי אתי שפיר דנקט על ההרים דהיינו רבותא שאע"פ שאין דרך לרדוף בהרים שהרודף שם יעף ויגע עכ"ז גם שם רדפונו. אבל לר' איבו לימא ביערים או בעצים ולר' יעקב על ירושלים מ"ש לומר הרים: