עץ יוסף על איכה רבה ג:ז

כנסת ישראל אומרת. משום דאני הגבר כתיב ברישא. ומשמע שהמקונן על עצמו מדבר הוזקק לפרש כאן כנסת ישראל היא אומרת. כי המקונן בשם ישראל מדבר:

ומרודי שמרדתי בך. ויהיה מרודי מלשון מרד:

ויסורין שהרויתני. קשה מה הוסיף בזה על מה שאמר ענויין שעוניתי. ועוד הפסיק מרודי בין הדבקים. וי"ל שאחר שהביא הענויין במקום שהה להם לשום לב לשוב. מרדו ונזורו אחור לפי שהרע להם. וע"ז אמר שעכ"ז ישוב אליהם אחר שהכם ביסורין קשין ויצאו אלו באלו פי' תנכה זה כנגד זה [יפ"ע]:

משל למלך כו'. כוונת המשל לומר שהסבה לחזרת ה' מאחריהם הוא לפי שהרעו לעשות במקום דהוה להם ליזהר טפי דהיינו במלחמה כאמרו כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת כו' ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. והיינו מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. כדאיתא בירושלמי בפ"ב דשבת. ועל כל זה שוב היה מתאוה להם. ולזה אמר שהא משל למלך שבצאתו למלחמה שהיה ראוי ליזהר שלא להקניטו דהוה עידן ריתחא. כמ"ש במכילתא גבי ה' איש מלחמה. מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה הוא בכעס על שהקניטוה. ועל כל זה אח"כ הה תאב להם ואפילו שיקניטהו [יפ"ע]:

ואפילו היו מקניטין אותי כך המלך כו'. כמו שנכתב בפנים המדרש לפנינו כן הוא הנוסחא האמתי וכן הוא במדרש שעם היפ"ת:

מי יתן עמי כמראש. הכוונה שהיה הקב"ה תאב להם אע"פ שיחטאו לו כמו שחטאו במדבר שהיו מלינים עליו וינסו אותו עשר פעמים. כי כיוצא בזה יש להעביר על פשעם אבל מפני שיש בידם חטאים גדולים מאלו כגון ג"ע וש"ד שא"א לסבול אינו מחזירם אליו ומ"מ הומה על פרידתם שלא יכול לתקן זה עד שישובו מפשעיהם. וה"ק מי יתנני במדבר מלון אורחים שהיה אז במשכן שוכן בתוך טומאתם כיושב במלון אורחים כי עתה אינו יכול לעשות כן כי בהכרח אעזבה את עמי שכלם מנאפים עצרת בוגדים ושכינה בורחת מכיוצא בזה:

כשהיה במדבר. בילקוט גרס תו אמר הקב"ה הלואי יהון בני עמי כמו שהיו במדבר מלינים עלי ודכוותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה. אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי בית ישראל בארץ אע"פ שמטמאין אותה:

בן אדם בית ישראל יושבים עלאדמתם וגו'. ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטומאת הנדה היתה דרכם לפני ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ וגו'. ולפי דרש זה ה"ק אף כי כטומאת הנדה היתה דרכם הלואי היתה לפני כי הייתי סובל זה. אבל ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ כי כל זה אי אפשר לסבול ולכן גרשתים:

והדין זכור תזכור ותשוח עלי נפשי. דרש נפשי על הקב"ה ע"ד נפשי אויתיך בלילה. ור"ל עלי שאיני עמו משתוחח:

שאתה זוכר לעובדי עכו"ם. פי' שאתה זוכר מה שעשו העכו"ם ליפרע מהם. ותזכור לנכח ה'. והתי"ו כתי"ו הכנוי לנקבה נסתרת. וי"ו דותשוח במקום אבל כוי"ו דוה' שמים עשה:

עד דשמינא עבד קטין כו'. פי' עד שהשמן ירזה. והוא הרשע העשיר שיורד וירד מכבודו כתקות העני הצדיק. נפשיה דקטינא נפקא פי' נפש העני הצדיק יוצאת ממנו. ואינו רואה ברעתו של הרשע כתאותו:

ארגוונות. מיני בגדים של ארגמן:

מתנחמות. על שהיא יושבת בתוחלת ממושכה ויהי בעיניה כימים אחדים:

אלמלא כתובתי וכו'. שבראותי אותה נחמתי על ההמתנה:

ומיחדים שמו כו'. דרש אוחיל לשון תפלה מל' ויחל משה [מת"כ]: