עץ יוסף על איכה רבה ג:ה

בני אופיכיה. פי' בלשון יון מסגר ולכידה וטעם המלוה אנשים חשובים שבוים נעצרים בבית כלא [מוסף הערוך]:

בני אמורים. פי' בלשון יוני בני שרים הנתונים לערבון למלך שלא ימרדו בו. והם נקראים בני אמרנא ובני מרון העוברים מדי זמן וזמן לפני המלך [מוסף הערוך]. והכוונה שאותם בני אופיכים ובני אמורים שהיו נכנעים לו ונבזים כאשפה הגבירם עלי:

אוכלים הרבה. שהם גבורים שדרך הגבורים לאכול הרבה. כדאמר בפ' כיצד מעברין דוק בככי ותשכח בנגרי. ואולי על הפרסיים קאמר שאוכלים הרבה. כדאמר בפ"ק דברכות שאוכלים ושותים כדוב [יפ"ע]:

ומוציאין אשפות. מה שדרשו כן אע"פ שפשוטו חצי אשפתו מגזרת אשר מלא את אשפתו. משום דהא קאמר קרא ויציבני כמטרה לחץ והא תו למה לי [יפ"ע]:

כתיב ישיחו בי כו'. כדי לדרוש לכל עמי בעכו"ם ובישראל. מייתי הנך ב' דרשות דישיחו בי יושבי שער דחדא בעכו"ם וחדא בישראל [יפ"ע]:

תרטיאות ובתי קרקיסיאות. הוא בתי צחוק:

בגין דלא נצטרך כו'. פי' ראוי ליזהר בהוצאותינו שלא נצטרך לאכול חרובי' כיהודאי שהוא מוצי' ממונו בשבתות ויו"ט ובא לידי עניות וצריך לאכול חרובין:

והם אומרים וכו'. זהו עוד ליצנות אחרת שאומרים זה לזה כמה שנים אתה רוצה לחיות. והוא משיב כחלוק של שבת של היהודים שכיון שאינה לובשה אלא משבת לשבת ע"כ היא מתקיימת שנים רבות [מעריך]:

ומכניסין כו'. זהו עוד ליצנות אחרת שמכניסין את הגמל לבית השחוק והגמל מעוטף בחלוקין שלו. והמכסה של הגמל אינו אלא שקים. ודרך העולם הוא שהאבלים מלבשים שקים לכן הם שואלים על מה זה מתאבל [מעריך המערכות] והם משיבים בדרך לעג על שאכלו היהודים הקוצים של הגמל הזה:

ומכניסים את המומוס וכו'. פי' בלשון יוני ורומי לץ אשר עושה עצמו כאחר ללעוג עליו נקרא כן [מוסף הערוך] ועיין מ"ש עוד פירוש בפתיחתא י"ז:

וראשו גלוח. פי' קרח מן השער:

ומתעפרין בעפר. לפיכך שערן יוצא ובעל מומם זה הוא יהודי ולפיכך יצא שערו וראשו קרח:

וסכין בשמן כו'. זהו ליצנות אחרת לפי שישנים על הארץ צריכים לסוך בשמן להעביר הזוהמא ולפיכך השמן ביוקר:

ומשתכרין בסעודת ט"ב. עיין מ"ש בפתיחתא י"ז:

וקוראים קינות. וצריך לקרוא בטעמו ונגינו. וזהו ונגינות שותי שכר:

מה שהשביעני בלילה וכו'. עיין מ"ש בפתיחתא סימן י"ח בעץ ובענף:

הוי לילי יו"ט הראשון וכו'. שלעולם באותו יום שחל יו"ט ראשון של פסח בו ביום חל להיות ט"ב: