עץ יוסף על איכה רבה ג:ד

זה נבוכדנצר. פי' שע"י ששלח עלי הקב"ה את נבוכדנצר נעשה עלי הקב"ה כדוב אורב. וע"י נבוזראדן הוא לי כארי. ולפי שהארי קשה מהדוב שהדוב אין לו דריסה ואינו מזיק כולי האי. לכן מדמי נבוכדנצר שהוא תחילת הרעה בבית ראשון לדוב. ונבוזראדן שגמר המכה כדלעיל סימן ה' לארי. וכן בבית שני אספסיאנוס התחיל וטרכינוס גמר [יפ"ע]:

תילהי. פירש הערוך חתיכות ושסע אותו ת"י ותלהי יתיה. וע"ש במוסף הערוך:

שנפשה. פי' הערוך שנסדק ונבקע:

בורמא לאספריסא. בורמא בלשון רומי מין צינה ומגן. ואיספריסא בלשון רומי חנית קטן והוא חץ. וטעם המאמר כי הבורמא מגינה נגד החצים. אך משום שממכתם נקובה ונפסדת הצינה לכן אמר האידך כקורת חצים כו' שאע"פ שהחצים נתונים בתוכה אינה נפסדת [מוסף הערוך]:

וגברתני לעמוד בכולן. דויציבני הוא לשון קיום והעמדה כגון אתם נצבים דמייתי:

את מוצא כו'. איתא לעיל סימן ד':