עץ יוסף על איכה רבה ג:ג

בסגר שם מקום שבערביא. וקסטרה שם מקום שבפרס. ומטלית שם מקום שבכותיים. וכתב היפ"ע שצ"ל ורבנן אמרי זה מפלה של כותים. והוא הר גריזים כי שם טעותם. וכדקרי ליה בדברים רבה פ"ג ניפולין של כותים. והכוונה שהגולים באחד מן אלו המקומות לא היו מניחים אותם לצאת משם. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי שכל אחד זכר המקום הנודע לו:

הכבוד עלי ארנוניות כו'. ולפי שע"י אדם נתפס ומוגש לנחושתיים קאמר עלייהו הכבוד נחשתי:

ארנוניות. עישור שהמלך נוטל מהתבואות והבהמות:

ודימוסיאות. מה שנוטל מהקרקעות והסחורת:

וגלגלאות. כסף גולגלתא:

ר' אהא אומר כל המתפלל כו'. כוונת ר' אחא לומר קרא כפשטיה דמיירי בלשון יחיד ללמד על המתפלל ביחיד שאין תפלתו מקובלת אף שהיתה התפלה ההיא כתקונה ואין בה פיסול מחמת עצמה כלל. מ"מ אין תפלתו מקובלת אלא א"כ יהיה כשר וצדיק וראוי מצד עצמו. מה שאין כן אם מתפלל עם הצבור אף שהוא רשע ואינו ראוי מצד עצמו. אם התפלה מצד עצמה כתיקונה אז לא די שאינו מזיק לתפלת שארית הצבור. אלא גם תפלתו מקובלת. וזה נלמד מהמשל שאותו העני שנתן חלקו אין פחיתותו בשביל החלק שנתן שהיה גרוע שהשאר נתנו זהב וכסף והוא נתן נחשת או כסף סיגים. כי בודאי יחשבו לפושעים המקבלים ממנו לערב בעטרה ולזייף אותה. וא"כ אין הפחיתות רק מצד היותו עני ובלתי חשוב. שאפ' שיהיה חלקו שוה לשאר בני. אין זה כבוד המלך ללבוש עטרה שאדם עני נתן בה חלקו. ומ"מ איני חושש לחלק אותו העני בשביל שאר האנשים החשובים שעשאוה. כן יהיה דמיון הרשע שהוא מתפלל עם הצבור. אינו חושש הקב"ה היותו רשע רק אם התפלה היא מצד עצמה כתיקונה היא מתקבלת ונעשית עטרה בראש חי העולמים ואינה נדחית. אמנם אם התפלה מצד עצמה אינה כתיקונה בודאי שהוא פגם גדול בעטרה שיהיה בה זיוף ואינה מתקבלת. זו היא סברת ר' אחא.אמנם סברת רבנן דלא מיבעיא רשע אלא אפי' שיהיה צדיק או בינוני צריך שיתפלל עם הצבור. ואם לא התפלל עמהם אפי' יהיה תיכף אחריהם שלא עבר זמן כלל אפשר שיבא לי היזק רב שמעשיו נפרטים. ולזה הביא המשל למלך שנכנסו אריסיו כו' להורות דבשוין משתעי. כי אין ריעותא לאותו שנסתם חביתו אלא שבא באחרונה וכן בנמשל אין ריעותא לאותו שמעשיו נפרטין אלא שהתפלל אחר הצבור. וז"ש גם כי אזעק ואשוע סתם תפלתי. ולמה לפי שתם תפלת הצבור. כי דרשינן שתם כפי המכתב שנכתב בשי"ן. ותרתי שמעינן מינה לשון סתימה ולשון השלמה מדכתיב בשי"ן ולא בסמ"ך. נמצא תורף הענין דר' אחא פי' קרא במעלת המתפלל עם הצבור. ורבנן מפרשי קרא בגריעות המתפלל ביחיד [לחם דמעה] ועיין בענף:

בשביל זה העני איני מקבלה. כצ"ל. וכן לקמן גרסינן בשביל רשע זה איני מקבל. ופי' וכי מפני שזה עני ומתנתו מועטת תדחה עטרת צבור בתמיה. אלא יקובל הכל [יפ"ע]:

נפרטין. נמנין בפרוטרוט אחד אחד. והקב"ה מדקדק בהם:

ולכבדו. במיני פירות ומגדים:

תסתם חביתו. שהביא דורון למלך חבית יין או שמן. שלא יראה לפני המלך מה שהביא כי לא לרצון לפניו. לפי שנתעצל ובא באחרונה. או לפי שכבר אכל ושבע ממה שהביאו הראשונים. וכן אחר שנעשה עטרה להקב"ה מתפלות הצבור אין תפלת יחיד זה חשובה לפניו. והמעריך גרס תשתם חביתו ומפרש תפתח ותראה מה שבתוכו אם טוב ואם רע:

בנות לוד כו'. ראיה למ"ש כאן נתיבותי עוה. דהיינו שמחילות היו שבהן היו עולים לירושלים ממקומות רחוקים במהרה ועכשיו לא נודעו. כדאמר בסמוך נתיבותי עוה אצדי מייתי מהנך עובדי דבנות לוד היו לשות עיסתן ועולות לירושלים ומתפללות שם ויורדות קודם שהחמיץ העיסה. אם היות לוד רחוקה מירושלים מהלך יום אחד כדאי' בגמרא. ואיך אפשר זה אם לא ע"י מחילות:

בנות צפורי כו'. וכן בנות צפורי היו עולות ושובתות בבהמ"ק ובמוצאי שבת היו ממהרות לבא למקומן. שלא היה אדם משכים לתאנה קודם להם להשכים ללקוט התאנים בבקר קודם זריחת השמש כדאי' בחזית פ' דודי ירד לגנו:

והויין סלקן ושבתן בבהמ"ק. כצ"ל [יפ"ע] וכן הוא בירושלמי:

והאי ספרא דמגדלא כו'. וכן סופר של מגדלא שהוא מקום רחוק מירושלים יותר מלוד. ובכל ע"ש היה מסדר נרותיו קרוב לבין השמשות לכבוד שבת. וקודם שהדליקם היה עולה לירושלים והתפלל וקיבל שבת וירד והדליקן קודם הכנסת שבת. ושבת דקאמר לאו דווקא דא"כ האיך היה מדליק הנרות אח"כ אלא פי' שהיה הולך שם מבעוד יום ונותן שם עירובו כדי לקנות שם שביתה בין השמשות כדי שיוכל ללכת שם בשבת שהיה מקימו רחוק יותר מתחום שבת. ומגדלא הוא מגדל צבעיא כדאי' בירושלמי [יפ"מ]:

ואית דאמרי ספרא הוי כו'. פי' מלמד תנוקות היה או חזן הקורא בשבת ועלה לירושלים בכל ערב שבת. ופשט סדריו ר"ל שחזר הסדר בבהמ"ק וחזר ובא ושבת בביתו:

דהוה קאי ורדי. שהיה עומד וחורש בא"י:

ערקת תורתי. נפסקה פרתו לפניו מן העול וברחה:

ערקת תורתי הוות פרי ופרי בתרה עד דאשתכח יהיב בבבל אמרו לו אימת נפקת אמר לון כדון. א"ל באידא אסטרטיא אתית ושרי מחוי. כצ"ל [יפ"ע] וכן הוא בירושלמי. ופי' והיתה רצה והוא רץ אחריה עד שנמצא נתון בבבל. אמרו לו מתי יצאת מארץ ישראל אמר להם עכשיו. אמרו לו באיזה דרך באת התחיל להראות להם ולא מצא הדרך שנתעלמה ממנו שהפרה באה בדרך הנעלם והוא היה רץ אחריה בלי ידיעה ושוב נעלם ממנו:

אצדי. חרב ומקולקל כי לא נודעו:

כמד"א עוה כו'. שפירושו את המלכות ההיא של צדקיהו אעשה מעוות ומעוקם. וכפל המלה ג' פעמים לומר שעד עולם לא ימלוך מי מזרעו הרי דעוה פי' עוות ומקולקל: