עץ יוסף על איכה רבה ג:ב

חופין על ישראל. להיות להם למחסה ולמסתור מהרעות בזכותם:

עיצומי. דרש עצמותי עיצומי בני אדם העצומים שבבני והיינו החכמים והצדיקים:

וראש זה נ"נ. כתב רש"י בפירוש הכתוב ראש זה נ"נ לגלות יהויכין. ותלאה נבוזראדן שגמר המכה בימי צדקיהו:

זה אספסינוס. שהיה תחילה לגלות בית שני שהוא צר על ירושלים קודם טיטוס:

זה טרכינס. שהוא גמר את המכה והלאני שהרבה חללו ישראל במצרים כדלעיל איכה א' סי' מ"ח וזה היה זמן מרובה אחר חורבן הבית:

ד' חשובים כמתים. ונפקא מיניה למיבעי עלייהו רחמי [תוספות ישנים]:

סומא דכתיב במחשכים הושיבני כו'. שכשאדם נתון בחשך ואינו רואה חשוב כמת [רש"י] ואע"ג דלכאורה נראה שפי' בלא נר דהיינו במחשכים הושיבני אך מדמדמה ליה כמתי עולם משמע ליה דהיינו סומא דהוי נמי לעולם בחשך [מהרש"א]. אל נא תהי כמת אע"פ שרש"י בחומש פי' על פי הספרי מה מת טעמא בביאה אף מצורע כן. מ"מ ממילא ילפינן נמי שחשוב כמת לענין צער כיון דמטמא כמת ועוד דאין היקש למחצה [יפ"ע]:

ומי שאין לו בנים. כי אין לו שמחה. ולית ליה חוטרא לידא ומרא לקבורה. וגם לעוה"ב שאינו מניח חליפתו לזכותו לעוה"ב. דברא מזכי אבא. וגם בהשאיר מינו כי האדם ראוי להיות קיים במין כמו שהמלאך קיים במין:

דכתיב בה ברחל הבה לי בנים. לכאורה היה די שיאמר דכתיב הבה לי בנים כמו באינך ראיות. אמנם כוונתו להביא ראיה בקל וחומר שאם האשה שאינה מצווה על פריה ורביה כתיב בה שאמרה הבה לי בנים וגו' כ"ש לאיש שהוא מצווה שאם אין לו בנים שחשוב כמת [לחם דמעה]:

ואם אין מתה אנכי. דליכא לפרש שאמרה ואם אין אמות אנכי מתוך צער על שאין לי בנים. דא"כ לכתוב ואם אין אמות אנכי. אבל מתה הוא שם התואר. ואם אין אני נקראת מתה על שאין לי בנים [מהרש"א]:

ומי שירד מנכסיו. ר"ל דווקא מי שהיה עשיר מתחילה שמרגיש יותר בצער העניות. אבל בגמרא דנדרים ועכו"ם דמייתי לה להך תוספתא ובש"ר פרשה ה' גרסינן עני משמע כל מין עני [יפ"ת]:

וכי מתים חיו. והלא הם היו במחלוקת של קורח. אלא שירדו מנכסיהם. וכיון דכן לא היו יכולים להזיקו כי אין דבריהם נשמעין. ועיין בענף: