עץ יוסף על איכה רבה ג:א

רבי חמא בר חנינא פתח כו'. הך פתיחתא היינו למגילת קינות כדלעיל פתיחתא סימן כ"ח. ולא מייתי ליה הכא אלא לתרץ אמאי אני הגבר איכתוב בשלש פסוקים. ולא כתב להו בג' אלפ"א ביתו"ת כל אחד מקרא אחד כשאר האלפ"א ביתו"ת ובדברי ר' חמא מתורץ דמש"ה אי כתוב ג' ג' פסוקי לומר שזו נכתבה כנגד ג' האלפ"א ביתו"ת הראשונות שלפי ששרפו יהויקים הוסיף עוד אלפ"א בית"א זו כנגדן. ואילו לא נכתבה לן לא הוה ידעינן שכנגדן נכתבה זו:

מה ת"ל כהמה. אלא זו אני הגבר שהוא שליש אלפ"א ביתו"ת שלש כנגד שלש. רב כהנא אמר כו'. כצ"ל ור"ל כנגד שלש אלפ"א ביתו"ת ששרף יהויקים על האח אשר על האש והיינו איכה ישבה בדד. איכה יעיב. איכה יועם. שוב הוסיף עליהן אני הגבר שהוא משלש אלפ"א ביתות וזהו הדיעה שהביא רש"י איכה ובירמיה שם על פסוק ועוד נוסף עליהם וגו'. וראיה לדברי מלשון רב כהנא אמר דמשמע שהוא דעת אחרת שחולק על הראשון דאי כגירסת הספרים הול"ל אמר רב כהנא דכתיב כו'. גם יקשה לגירסת הספרים שלפנינו דלר' חמא לא קשה רק מה ת"ל כהמה והביא לרב כהנא שמתרץ כל תיבה ותיבה [ואף דר' חמא בר חנינא אמר בפתיחתא באופן אחר. י"ל שנשתבש השם במקום אחד] ובמדרשים קטנים דפוס זאלקווע ליתא שם הני י"ז תיבות שאין תלמוד לומר כהמה מה ת"ל כהמה רב כהנא אמר ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה. והמעין יבחר:

רב כהנא אמר כו' כדכתיב איכה כו'. וצריך לומר לדבריו שדברי הספר אשר שרף יהויקים. היינו ענינים אחרים שלא נכתבו במגילה זו [יפ"ע]:

הה"ד הלא כתבתי לך כו'. לתרוצי הא דק"ל למה נכתבה אלפ"א בית"א זו בג' ג' פסוקי כדכתבתי לעיל. מייתי האי קרא דדרשינן בי' שלשים אני הגבר דהוא מג' ג' פסוקים אלמא דמשתכח קרא דכתיב הכי משום דאיכא טעמא במילתא ליכתוב בג' ג' מפני המספר בעצמו ולא משום דהוי כנגד ג' אלפ"א ביתו"ת ראשונות כדלעיל. ואיידי דמייתי קרא דריש ליה ברישא בדרשי אחריני כדרך המדרש:

דברים משולשים. פי' תורה נביאים וכתובים:

שלישים גבורים. שדברי תורה נמשלו בזיין. מה זיין הזה מתקיים לבעלים אף ד"ת מתקיים נמי שהוא עמל בהן כל צרכן א"ר אחא גבורים הם דברי תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן כל צרכן [ילקוט]:

ד"א שלישים אני הגבר כו'. פי' דעל זה שנכתב ג' ג' פסוקים קאמר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת. כי בכוונה שכליית נכתב כן. דטעמא רבה איכא במילתא. וכן אמרו בריש חזית כל מעשה שלמה משולשין שסוד יש בדבר:

אני הגבר אנא הוא דילפנא יסורין. משום דק"ל מאי אני הגבר ראה עני כאילו היה ידוע שנמצא גבר מעונה ולא נודע מי הוא. וקאמר אני הוא אותו הגבר. לא הול"ל אלא אני ראיתי עני. להכי קאמר שר"ל אנא הוא דיליפנא יסורין. כלו' אני הוא שתמיד ראיתי עני ומלומד ביסורין ואינו חדוש הוא אצלי:

אהני עלי מה דאהני לך. הוא כמו ד"א שהשתא דריש אני הגבר אני הוא שראוי להיות לי כזאת. כלו' כי אני גרמתי לעצמי במה שקבלתי תורתך. שבמקום שהיה לך להיטיב לי הרעותה לי. ואילו לא הייתי מקבל התורה הייתי חפשי ככל האומות. ולא הייתי נענש על שלא קיימתי את התורה. ופי' אהני עלי יפה נהניתי כמו שאתה נהנית. בדרך צחות. כלו' כך ראוי לי מאחר שאני ההניתיך שקבלתי תורתך ועשיתי רצונך. וכדאמר בסמוך כך יפה לנו [יפ"ע]:

וצמצמה. הסתירה פניה [ערוך ואהבת יונתן]:

אקשית אפיך. הקשת והעזת פניך:

שלא קבלה אומה אחרת תורתך אלא אני. לכן אף שאין אנו יוצאין ידי חובותינו בשלימות מ"מ אין ראוי לך למאוס אותנו כיון שהם לא רצו לקבלה כלל:

אני שפסלתי כל העכו"ם בשבילכם. שלא רציתי באמת ליתנה להם בשבילכם שבחרתי בכם מהם. והא ראיה שלא כפה עליהם ההר כמו שעשה לישראל כדי שיקבלום בע"כ:

נעשה ונשמע. בילקוט גרס בתר הכי כמה טובות עשיתי לפניך קדשתי את שמך על הים. אמרתי לך שירה. קבלתי תורתך בשמחה מה שלא קבלו האומות. ואחר כל השבח הזה אני הגבר ראה עני:

אנא הוא איוב. דהשתא אתי שפיר אני הגבר דמשמע דהוה גבר נעלם וקאמר אני הוא אותו הגבר:

אנא הוא אויב. פי' שהרע לי כאיוב שקבל יסורים קשים וה"ל כאילו אני איוב. וז"ל הילקוט אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אני הוא איוב כד"א מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים. כל מה דאתית על איוב את בעי מייתי עלי באיוב כתיב כשדים שמו שלשה ראשים. ובי כתיב והעיר נתנה ביד הכשדים. באיוב כתיב אש אלהים נפלה וגו'. ובי כתיב ממרום שלח אש בעצמותי. באיוב כתיב ויקח לו חרס וגו'. ובי כתיב איכה נחשבו לנבלי חרס. באיוב כתיב וישבו אתו לארץ. ובי כתיב ישבו לארץ ידמו. באיוב כתיב שק תפרתי וגו'. ובי כתיב חגרו שקים וכו':

כיון שראה אותו עניה כו'. דראה עני אהקב"ה הנזכר לעיל באומר ולא היה ביום אף ה' קאי. דאי אגבר ראיתי מבע"ל. ופי' אני הגבר לפ"ז הוא כך אף כי אני כגבר בגבורה וחכמה. כשראה ה' בי עוני המצות ומע"ט הכני בשבט עברתו. ולאו על הגלות מיירי שבזמן הגלות היה בהם ע"א ג"ע ש"ד בבית ראשון ושאר עבירות כדאי' לעיל ריש פ"א. ובבית שני היה בהם שנאת חנם. אלא מיירי כאן על עתים אחרים שלא היה בהם עבירות ומ"מ נענשו על ביעול מצות עשה. וכההיא דאמרו בפ' התכלת דבעידן ריתחא ענשינן אעשה. ולה"ק הכא בשבט עברתו [יפ"ע]:

עניה מן המצות. היינו המפורשות בתורה כגון שופר סוכה ולולב:

עניה מנמע"ט. היינו אלו שאינן מפורשות כל כך. כגון הכנסת אורחים ובקור חולים ודומיהם. ודרכי מוסר ודרך ארץ דאקרו דת יהודית:

גברתני לעמוד בכולן. והיינו אני הגבר לשון גבורה. ומשום תרעומות קאמר לה הכי כי זה צער לו וניחא לי' שלא היה בו כח לסבול וימות מיד. וכמ"ש איוב ויואל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני:

אותי נהג בעוה"ז כו'. משום שקשה מאי ולא אור. פשיטא דבמקום חשך אין אור. להכי דרשו בעה"ז שאע"פ שיש בו הצלחות והנאות דהיינו אור. מ"מ הוה לי' כאילו אין בו אור כלל מאחר שאני בגלות:

מלמד שהקב"ה מתיאש מן הצדיקים בעה"ז חוזר ומרחם עליהם. כצ"ל ופי' שאע"פ שמרבה עליהם יסורים באורך זמן עד שיראה שעוזבם וכאילו מתיאש מלרחם עליהם. הוא חוזר ומרחם עליהם. ועיין בענף:

הה"ד אך בי ישוב. אע"ג דפשטיה היא תלונה ששב עליו תמיד להכותו. מ"מ מדכתיב ישוב ולא סגי ליה בהיפך ידו כל היום. רמז כי ישוב עליו לטובה: