עץ יוסף על איכה רבה ב:ד

ת"פ בתי כנסיות היו בירושלים. זה איתא לעיל בפתיחתא י"ב ומייתי לה הכא לומר דהיינו כל נאות יעקב. דהשתא ניחא דכתיב ולא חמל בתר בלע דהוה קשה לן כדכתבתי סוף סימן דלעיל דבלע בסתם משכנות ולא חמל בהנך דהוה ראוי לחמול:

מלתי כתיב. אפשר שכך היה כתוב בספריהם. ועיין בתוס' שבת פ' ע"ב גבי מעבירם כתיב. אך בכל המקומות שציינתי ליתא זה:

נאותיו של יעקב. הנאים שבו כגון ר"י ור"ג שהם י' הרוגי מלכות שקדשו את השם:

ר"י הוה דדיש כו' ורבי הוה דריש. צ"ל מקודם רבי הוה דריש כ"ד אפין. ואח"כ ר"י הוי דריש שיתין אפין. כיון שרבי היה קודם ר"י בזמן והיה גדול ממנו [אסיפת אמרים]:

שיתין אפין. פי' מזכיר ששים מאורעות קשות שאירעו בחרבן בהמ"ק מסכים למש"ה בלע ה' ולא חמל:

ולא דר"י יתיר. פי' לא דר' יוחנן בקי יותר מרבי בצרות שעברו. דרבי היה יותר קרוב לחורבן וידע טפי במאורעותיהם:

היה נזכר. בירושלמי קאמר שהיו שם זקנים שהיו זוכרים והוא דורש והן בוכין והולכים להם כי לא היו יכולים לסבול. ומ"ש כאן ומתנחם. פי' הי' מקצר בזכר הצרות ומדבר להם דברי תנחומות:

ר' עקיבא היה דורש דרך כוכב. כצ"ל דר"ע הוא שטעה בו שהוא משיח [יפ"ע]:

אל תקרי כוכב כו'. כתב בספר מאור עינים בחלק אמרי בינה פ' י"ב שמצא בדברי הימים שלהם שזה בן כוזיבא מתחלה היה שמו בר כוכבא. אך מאשר בפולמוס של אדריאנוס היה כמו אכזב כנהו בן כוזיבא:

ר"ע כד הוה חמי לי' להדין בר כוזיבא. פי' כשהיה רואה הצלחתו שכובש עמים רבים. לכן חשב דעליו נאמר דרך כוכב מיעקב. והוא מלכא משיחא:

ועדיין אינו בא. ועדיין משיח אינו בא:

קול אדריאנוס כו'. ר"ל קול של יעקב ממה שאדריאנוס קיסר הורג בביתר. וכן איתא בירושלמי בהדיא. וז"ל קול של יעקב צווח ממה שעשו לו ידיו של עשו בביתר. שנצנצה רוח הקודש ביצחק לרמוז על העתיד. להודיע שהכל נגזר מאת ה' בעונם ולא היו הדברים על צד המקרה וההזדמן [יפ"מ]:

ושמונים אלף זוג תוקעי קרנות. כן הוא בירושלמי. ופי' ראשי גייסות שמתקבצים חיילותיהם ע"י תקיעתם [יפ"מ]:

מקוטעי אצבע. שהיו נבדקים אם הם אבירי לב ע"י שהיו חותכים אצבע אחד מידים בשניהם:

באסטרטיא. פי' בצבא [ערוך]:

והיו לו מאתים אלף מכאן ומאתים אלף מכאן. כצ"ל [יפ"ע] כלומר מאלו ומאלו:

היו אומרים רבוני' דעלמא. כן גרסינן בירושלמי:

לא תסעוד כו'. פי' לא תעזרנו ולא תשחיתנו כי יניחם אל הטבע שהיה בטוח בכחו:

הלא אתה אלהים זנתתנו. כלומר אף שתזניחנו ולא תצא בצבאותינו לא נחוש. ולישנא דקרא נקט בהשאלה בעלמא. אבל פירושא דקרא לשון תימה ותרעומות כדאיתא בהניזקין [יפ"מ]:

ועל זה. על פלאי גבורותיו של בן כוזיבא היה אומר ר"ע שהוא המשיח:

ולבסוף נתן. אנדריאנוס דעתו לחזור לארצו:

דהדא תרנגולתא כו'. שתרנגולת זו מתפלשת באפר והיינו רבי אליעזר המודעי שהיה לובש שק ואפר בתפלתו:

דאנא כו'. שאני עושה לך שתכבוש אותה יום זה. מיד נכנס דרך ביב שבמדינה. פי' דרך צינור שיורדים שם כל השופכים שהוא למטה מן החומה. שלא היה יכול ליכנס דרך השער של עיר מפני שומרי העיר [יפ"ע]. ולי נראה שביביא פירושו שער ע"ד ולדייני די בבא שפי' ולדיינים שיושבים בשער ע"ד שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. ועלתה יבמתו השערה. ובועז עלה השער. שמנהגם היה שישבו הדיינים והגדולים בשער העיר [ועיין בביאור הגר"א על משלי קפיטל א'] והיה ר"א המודעי תמיד בשער העיר. וזה לא תקשה איך הניחוהו ליכנס. שזהו מנימוסי המלכות להניח שליח המלך [שקורין פאסליין] ליכנס. וזה השליח לא הלך אל בן כוזיבא רק הלך ולחש לר' אלעזר שהיה בשער:

עביד גרמי'. עשה עצמו כאילו לוחש באזניו של ר' אלעזר והלכו הרואים ואמרו לבן כוזיבא. דודך ר"א רוצה למסור ולהשלים המדינה לאדריאנוס. שלח בן כוזיבא והביא לאותו כותי:

מוטכ כו'. מוטב שימות אותו איש את עצמו ולא יגלה סודות המלך כיון שבין כך ובין כך ימות:

דבעי לאשלמא. למסור ולהשלים אותה ביד האויב:

כיון דחסל. כיון שסיים ר"א תפלתו שלח בן כוזיבא אחריו:

דאנא בצלותי. שאני בתפלתי עמדתי:

בעיטא. דריסת הרגל:

אתה יבשת זרוען של ישראל. כצ"ל. ופי' זרוען של ישראל שהיה מעמידן בכח תפלתו. ועין ימינם כי באור תורתו היו רואים אור:

לפיכך זרועו כו'. שנגד מה שהיה זרוע לבני ישראל עד שנחשב להם למשיח כדלעיל. וכן היו מתנהגים בפרנסתו והנהגתו שהיה להם לעינים. על זה אמר שיאבד זה מישראל ע"י הריגתו:

ואייתיאו. והביאו ראשו:

גונתא. פירוש כותי (יפ"ע ומעריך המערכות):

זיל ואייתי לי. בירושלמי גרסינן ואייתי לי פטומיא פי' גידו. ויש מפרשים גרונו:

אזיל ואייתי כו'. הלך והביא ומצאו נחש כרוך על צוארו כנראה שהנחש הרגו. ולזה אמר אדריאנוס כי מה' היתה הריגתו ולא ע"י אדם שהנחש שלוח מה':

והלא רחוקה מן הים ד' מילין. ובירושלמי גרס ארבעים מילין. ובבבלי פי' הניזקין גרס מיל:

והקיפו גדר מהרוגי ביתר. לבצור הכרם מדמן וזבלן. אי נמי שכשתכלה הבשר וייבשו העצמות ישארו לגדר כמין קוצים הנתונים לגדר (יפ"מ):

אמר ר' הונא יום שניתנו. כן צריך להיות (יפ"ע):

נקבעה הטוב והמטיב. היא ברכה רביעית דברכת המזון. וטעם קביעותה בברכת המזון. לפי שבברכת המזון קבעו בה ענינים של הודאה על התרץ הטובה ועל מלכות בית דוד והיה זה נס חשוב מאד להם. לכן קבעוהו עמהם לברך עליו בנפש שבעה ובלב שמח (ריטב"א):

חמשים ושתים שנה עשתה כו'. שלא היה בה חטא שנאת חנם שע"י חרב בהמ"ק כדאיתא בפרק דיומא. ולהכי בעי למה חרבה:

עשתה. עכבה שלא נחרבה:

שהדליקו נרות. ששמחה על חורבן בהמ"ק ועשתה משתאות ושמחות:

הבוליוטים. העשירים וחכמי העצה היו יושבים באמצע ירושלים. וכשהיה עולה א' מהם מאנשי ביתר להתפלל בירושלים ואמרו לו אנשי ירושלים האתה רוצה לעשות בוליוטין נעשה כרצונך. והיו אומרים כן כדי שיתפתה להם ויתן להם שדהו כדי להשיג אותה שררה. והיה אומר איני רוצה. וחוזרים ואומרים לו התרצה ליעשות ארכונטס שהיא שררה יותר גדולה. והיה אומר לאו. ושוב אומרים לו מפני ששמענו שיש לך שדה אחד למכור אתה רוצה למוכרה לי. והיה אומר אין רצוני בכך:

והוה כותב ומשלח. והיה הירושלמי כותב שטר מכירה בשמו של אותו האיש מביתר. ובירושלמי איתא והוה חבריה א"ל מה את בעי מן דין כתוב ואנא חתם והוה כתב וחבריה חתם והוון משלחין כו' ופירושו והיה חברו אומר לו מה אתה רוצה מזה שיודה בדבר כתוב שטר ואני חותם. והיו עושין כן והיו משלחין כו':

ומשלח אוניתא כו'. פי' משלח שטר מכירה זו לעיר ביתר לבן ביתו הפקיד על נכסיו והיה אומר לו אם יבא אדוניך פלוני ליכנס בשדהו לא תניחהו שהיא מכורה לי:

והוה אמר וכו'. והיה אומר מי יתן ונשבר רגלי ולא עליה לאותו זוית. ולירושלים קרא כן דרך בזיון מרוב צערו ושוב קלל גם הבית כדמפרש ואזיל:

צדיאה אורחא כו'. הלואי תהיה שממה וחרבה הדרך מלילך בשווקים אלו ויקרב קץ בהמ"ק שלא נצטרך לעלות שם:

אף אינון כו'. גם הם לא נשאר להם טובה שאע"פ שהו הירושלמיים מצערין אותם לא הו"ל לשמות לאידם דשמח לאיד לא ינקה:

של קצוצי תפילין נמצאו בראש הרוגי ביתר. כן הביא הנוסחא בעל מעריך המערכות. ומפרש תפלה של ראש יש לה ארבע בתים וכל בית נקרא קציצה לפי שהא קצוצה מחברתה ויש לה מחיצות לעצמה עכ"ל:

אתה מוצא תשעה מאות סאין. כצ"ל וכן הוא בתד"א:

מכתבים בקולמסי ברזל. שהוא מצד אחד חרט לכתוב בה ומצד אחד כסכין לגרור הכתיבה מה שיצטרך לגרור אצל הכתיבה. והוא דרך גוזמא שע"י ריבוי המונם היו בטוחים שבמכתביהם בלבד ינצחו האויבים. ועיין בענף:

עיני עוללה לנפשי. ה"פ עיני נולה ועוללה בדמעה מפני שנפשי לבדה נשארה מכל בנות עירי ועוללה מלשון ועוללה בעפר קרני:

ולא הוון שביקין כו'. לא היו מניחין הרומיים לעבור שם שהיו הרגים אותם:

כל סמא דמלתא. עיקר הדבר ותכליתו להמלט מהם שנביא כתרו של אדריאנוס ונתן בראשו של שמעון שהא היה הראש שלהם. ובירושלמי ובילקוט סדר האזינו הגירסא נשתנה:

דהא רומאי אתון. שהרי הרומיים באים ונצא לקראתם:

מן דנפקין כו'. משיצאו פגע בהם זקן אחד ואמר להון הבורא ית' יהא בעזרתכם מן צרה וצוקה וקינה. אליון ענין צרה וקינה:

לא נסעוד כו'. לא יסייע ולא ישחית אלא יניחנו על הטבע. ועל זה גרמו העונות ונהרגו:

גונתאי. כותי:

פיטומייהו. גופיהם ונקרא כן על שם גדלו שנתפטם גדול ורחב (מת"כ). או פי' גיד שלהם (יפ"מ) כד"א פיטומון דאתרוג שפי' העוקץ:

ד' חנויות. שהיה כ"כ גדול שתחתיו ד' חנויות אלו שהיו גדולות מאד לפי שטהרות אלו היו צריכות לאנשי' הרבה. ויותר נראה שצ"ל ארבעי' חנויות (יפ"מ):

ומן האחד היו מוציאין כו'. שהו מקננות בענפיו תורים ובני יונה מרובים הבאים לטהרות יולדות ושאר טמאים. וזוגי תורים ובני יונה איקרי קנים:

טור שמעון. שם מקום:

תלת מאה גרבין מרקן. כצ"ל ופי' גרבי יין חשוב. כמו חמרא מרקא דאיתא בגמרא (יפ"ע) אבל בערוך כתב וז"ל ובמגילת איכה יעיב רבי שמעון הוה מפיק ס' גרבי דמרקיע בכל ערובא לאילין קוטיא. פי' כפיפות של פתותי לחם בכל ערב שבת לעניים עכ"ל. ולפי גירסתנו גרבי פי' נבלי תרגום כל נבל ימלא יין כל גרב יתמלא חמר:

ולמה חרבו. צ"ל וכולם חרבו ולמה חרבו (יפ"ע):

אי תימא מן הזנות. משום דיש אומרים מפני הזנות כדאיתא בירושלמי קאמר הכא דזה אי אפשר שלא נמצאת שהפקירה בזה רק ריבא פי' נערה אחת והוציאוה משם:

שהיו משחקים ככדור בשבת. ואם הות בלי ספק כי עוד לאלוה מילין על רוב עונם זולת אלה. הלא זו חכמה מפוארה לרבותנו להניא את לב בני ישראל מעבור גם מעבירות שאדם דש בעקביו. באמרם כי האחת מהנה תספיק כמו שהיא להפוך עיר גדולה עד היסוד בה (ספר מאור עינים בחלק אמרי בינה ה' י"ב):

לר"א בן חרסום היה האלף אחד מהם. פי' אלף מהם היו לר"א בן חרסום:

היה טומסן עולה לירושלים בעגלה. כצ"ל (יפ"ע) וכן הוא בירושלמי. ופי' שפנקס חשבונות הכנסותיהם הכנסות למלכיות מהן היה כ"כ גדול שהיה צריך עגלה לישא:

והיו מוציאות כפליים כו'. כ"כ אנשים היו בהם:

אכסניא. לא היו מקבלים אורחים:

כאילין תחלוסייא. פי' שהיו מגדלים בניהם כשחליים הללו ומין ירק הוא נזכר בפ' ד' דמעשרות. וכן בירושלמי גרס כאילין. ובפרק הניזקין שאמר שהיתה פרנסתם מן שחליים:

הוה אתית תמן. היתה באה לשם והיתה יולדת זכר:

וכדו כד את נצעהן כו'. ועתה כשאתה נועץ על מקומן ששים רבוא קנים לא יכולה לשאת ולהחזיק אותם ואמר ר' יוחנן שסיבת זה לפי שקפצה ארץ ישראל כעור הצבי שמתקצר ואינו מחזיק בשרו כדאיתא בהנזקין:

שמונים זוגים אחים. כצ"ל (יפ"ע) וכן הוא בירושלמי:

כללינהו בהדא גופנא. כצ"ל (יפ"ע ומעריך המערכות) ופי' זווגום באותה העיר ששמה גופנא. ועיין בברכות בבלי פ' כיצד מברכין:

פרחי כהונה. פי' בני כהנים הראוים לעבודה (ערוך):

על דמו שלזכריה בן יהוידע הכהן. שהרגוהו שרי יהודה במצות יואש המלך כשהשתחוו ליואש ועשאוהו אלוה:

על צחיח סלע. בהניזקין פרש"י על חלקת אבן חלקה שלא יבלע בארץ. כך היה דמו של זכריה על הרצפה ולא נבלע. צחיח שעיעות כתרגומו:

וכל כך למה. ר"ל למה עשו כן איך לא חששו לכסות דמו. ומתרץ להעלות חימה כו' ר"ל שמאת ה' היתה זאת שלא היו מכסין כדי שיבא נבוזראדן וינקום נקמתו כי חטאתם כבדה מאד לפי ששבע עבירות היו שם:

ובשבת ויה"כ שהיה אז יוה"כ בשבת. וזה נחשב לחדא כי שבת שבתון הוא (מת"כ) ועיין מ"ש בפתיחתא כ"ב:

רתח. תוסס ומנענע כדבר הרותח:

דם פרים וכבשים. בהניזקין איתא שאמרו לי' דם זבחים דאשתפוך וכתב המהרש"א דאשתפוך ולא נעשה מצותו ולכך הוא מרתח:

ולא אידום. לא נדמה לו:

ולא אמרו ליה כו'. ה"נ ג"כ לקמן ובקהלת רבה. ופי' אפי' בהגזמה ובהפחדה זאת לא אמרו לו כי חשבו כי יאמין להם מאחר שעמדו בדבריהם על כל הגזמה והפחדה הזאת. ועכשיו שעל כל זאת א"ל אינו כן כמו שאמרתם ולא האמין להם אמרו לו מה נעלים ממך נביא כהן היה לנו והיה מוכיח אותנו לשם שמים ואמר לנו קבלו דברי ולא קבלנו ממנו אלא עמדנו עליו והמתנוהו. ובהניזקין ובחלק ובפתיחתא איתא שמיד שהגזים עליהם היו אומרים לו האמת:

אמר לו נבוזראדן. כלפי אותו הדם של זכריה:

מיד נתמלא כו'. בירושלמי גרס ליה קודם והרהר ולקמן גרס כמו כאן:

בקעו בחיילותיו. שבגבורתם עברו בתוך חיילותיו ונמלטו מידם כי לא יכלו להם לתפשם עם היות בידם מגני זהב ומסתמא השתדלו לתפשם בכל עוז וכח ליקח מגיניהם:

אצל ישמעאלים שחשבו שירחמו עליהם מפני שקרובים לנו מפני אחוות ישמעאל ויצחק:

נשתה קדמיי. נשתה קודם שנאכל. אמרו להם אכלו מקודם. ואח"כ תשתו. משאכלו לקחו כל אחד ואחד נוד ונתנו לתוך פיו והיה הרוח נכנס בכריסו וכריסו נבקעת. ובתנחומא סדר יתרו גרס רוח חמה עליל בכריסו וכו':

מי נתון ביער הלבנון כו'. ר"ל ניבא ואמר ישראל שהם נתונים ביער הלבנון דהיינו בהמ"ק דעו כי בארץ ערב תלינו:

אלא ארחות דדנים. ר"ל הן אמת שישראל מחמת עונותיהם יתגלגלו שמה. אלא מ"מ אתם ישמעאלים לא היה לכם לעשות להם כן. וכי כן דרך בני דודים שאתם בני ישמעאל דודן של ישראל. כדבר הרע הזה ראוי לכם לעשות להם:

וכי כן עבד אבוהון. זהו קנתור אחר וכי ישמעאל כשהיה צמא לא הזמין לו ה' שהוא אביהם מים. ואתם לא היה ראוי לעשות כן לבניו:

ואתם לא קיימתם. לקראת צמא התיו מים. דריש ליה כנגד בני ישמעאל שמתרה בהם שיביאו מים לקראת הצמאים:

וכי מן טבותכון אתיין לגביכון. כצ"ל (יפ"ע) ופירושו וכי מפני טובתכם באו אצלכם ליהנות מטובכם שתדחו אותם אלא בורחים מפני חרב האויב. ולכן היה לכם לרחם עליהם עד יעבור זעם. וגם גירסתנו יש ליישב וכי מטבתהון. וכי כשהיו בטוב וברב כל באו אליכם ליהנות מטובכם שתדחו אותם:

מפני שלא היו שומרים כו'. אין זה מענין הקנתור שקנתר לבני ערב. אלא איידי דניבא הנביא מה שהיו עתידים לברוח אצלו בערב. רמז להם חטאתם שעליו גלו:

שלא היו שומרים שמיטותיהם כו'. דרש חרב נטושה חורבן השמיטה שהיה ראוי שיהיה השדה חרב ונטוש מהזריעה. ובעון שמיטה גלות בא לעולם כדיליף בפ'"ב דשבת מכל ימי השמה תשבות:

ע"י שלא היו שומרי שבת כראוי. דרש קשת דרוכה קושי דריכת הגיתות. ובעון שבת חרבה ירושלים כדיליף בפרק כל כתבי ואם לא תשמעו לי לקדש את יום השבת:

מפני שלא היו נושאים כו'. דרש כובד מלחמה מה שהיו מתנהגים בכבידות בענין מלחמות התורה ולא נזדרזו. ובעון ביטול תורה אבדה הארץ כדיליף בפרק אלו נדרים מעל מה אבדה הארץ. ועיין לעיל פתיחתא ב':

מגבתון. מעיר גבת:

ויך באנשי בית שמש. וסיפיה דקרא שבעים איש חמשים אלף איש ואיתא בפרק אלו נאמרין ר' אבהו ור' אלעזר. חד אמר חמשים אלף וכל אחד שקול כשבעים איש מהסנהדרין. וכן פי' הרד"ק. ואלו שמתו מבית שמש היו הקוצרים מרוח אחת מהעיר אשר בא הארון דרך שם. ראה כמה היו העומדים מד' רוחות העיר:

וכדון אפילו כו'. ועכשיו אם אתה נותן בה מאה קנים אינן יכולים לעמוד שם כי קטן הוא מהכיל. והטעם נכתב למעלה שקפצה לה ארץ ישראל (מת"כ ויפ"ע). אבל לי נראה שט"ס יש כאן וצ"ל כדאיתא בירושלמי וכדון אפילו אין את מבצע קני לית בה. ופי' ועכשיו אם את ממלאה בקנים כמספר אנשי בית שמש המוכים לא תכילם הארץ:

משמרת של בית שמש. וענין המשמרות עיין בפ' בג' פרקים במסכת תענית:

שמונים אלף פרחים. אפשר שפירושו אנשים ילדים לבד הזקנים ע"ד פרחי כהונה. ובירושלמי פרק ד' דתעניות איתא אימר היתה קטנה שבמשמרות והיא היתה מוציאה פ"ה אלף פרחי כהונה. ופי' היפ"מ קטנה שבמשמרות. דארבע משמרות עלו מן הגולה כדלעיל בפרקין וקים ליה דשל אימר קטנה שבכולה:

כמה פולמסאות. כמה מחנות ערך למלחמה. ואמר זה להודיע רבויין של ישראל שהוצרך לערוך מלחמה לכבוש כמה פעמים:

פולמסאות. תרגום ואל מצינים יקחהו ופולמוסין במאני זיינא ידברוניה. פי' בלשון יון חיל ומחנה [מוסף הערוך]:

אשרי מי שראה במפלתה כו'. ע"ד ישמח צדיק כי חזה נקם [יפ"מ]:

הם כראשון. פירוש בחורבן אחרון העמידה כמו שהעמידה בראשון. ואתיא כרבי יוחנן דאמר בירושלמי שבשניהם העמידה שמונים אלף [מת"כ]:

ר' יודן אמר כו' ר' פינחס כו'. ר"ל שניהם מקרא אחד דרשו דכתיב מבצרי היינו בציר מ' ר"ל לפחות מ' יום. וחד אמר למה לי מבצרי הול"ל בצר ואייתרי מ"ם ויו"ד והיינו חמשים [אלון בכות]: