עץ יוסף על איכה רבה ב:ב

איך חייב. לא ס"ל לפרש יעיב לשון עב הענן. דא"כ יחשיך או יאפיל מבעי ליה המורה על חשך הרב ע"ד חשך משחור תארם. לכן דרש לשון חיוב וענין החיוב לרוגז. דמאן דסני ליה לא חזי ליה זכותא. כדאמר בשלהי כתובות:

איך כייב. עמן ההכאבה לרוגז שע"י הכעס שחת רחמיו כאומר על רדפו בחרב אחיו ויטרוף לעד אפו ושחת רחמיו ויבקש לצער ולהכאיב בכל יכלתו:

ורבנן אמרו איך שיים. רבנן מפרשי יעיב כמשמעו אלא שהוא תואר לסמוי העינים ולכן אמרי איך שיים והוא כמו סיים ופי' עור כדמתרגם בירושלמי איש עור גבר סמי. ואורחא דאינשי למימר בעין העור שכסהו הענן. או פי' לשון סיום וכליון ע"ד כלה ענן וילך [יפ"ע]:

לא הית מהותיתיה כו'. לא היתה ירידתו כמו עליתו. שעליתו היתה מעט מעט בראשונה על ברכיה כו' על כתיפיו. וירידתו כולו בפעם אחת:

כך ואנכי תרגלתי. לשון רגלים. והיינו מה שנתנו על ארכבותיו בדרך משל:

ואח"כ ארכיב אפרים. דהיינו שרוממם וגדלם ע"ד והרכבתיך על במתי ארץ. ונראה שמפרש רישא דקרא דכתיב ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים כדת"י ואנא פרקית יתהון משעבוד מצרים אעידת ניר תקוף מצואריהון אשריתי בית ישראל על תקוף ארעא דאמוראה כבישין קדמיהון דבית יהודה כו'. אי נמי על רוממות מלכות אפרים בימי ירבעם בזמן שהיו כל ישראל בשלוה כדפי' הרד"ק. ועיין בענף:

כלום אתם מקניטין אותי. אלא בשביל בטחון העטרה שעטרתם לי וע"ז אתם מתגאים וחוטאים. הא לכון טרון כו'. פי' הרי הוא לכם מושלך ונתונה לפניכם:

אלא בשביל איקונין של יעקב. הכוונה דאיקונין של יעקב החקוקה טפי משאר האבות. הוא משום זכות זרעו שהיתה מטתו שלימה. וכל ישראל אוחזים מעשיו. והאי עניינא דמיא לעטרה כי כבוד ה' הוא שהיה כל זרעו זרע אמת. ואחר שיצאו מן השורה אין ה' מתכבד בהם. ע"ז השליך האיקונים לפניהם כי אין כדאי בזה להגין עליהם. [ועיין בענף]:

הוי השליך כו' תפארת ישראל. ותפארת ישראל הוא איקונין של יעקב כידוע לחכמי האמת: