עץ יוסף על איכה רבה ב:א

ההפך עלי בלהות. משום דבעי לפרש איכה יעיב שהעביר הצדיקים מבינינו כעבים ע"ד כעב עברה ישועתי מייתי לה הכא. ואגב אורחיה דריש כוליה קרא הכא. ומייתי נמי כגוים אשר ה' מאביד. לומר דאיכה יעיב אתא למימר מה עכו"ם בעבים אף ישראל כן. ואגב אורחיה מייתי כל מילי דאידמי בהו אבוד ישראל לשל עכו"ם [יפ"ע]:

לשעבר הייתי אני כו'. דההפך עלי משמע שנהפך הדבר עלי מאשר היה תחילה דאל"כ באו עלי או באתוני מבע"ל. ומה שדרש זה בישראל אסמכתא בעלמא היא. דקרא באיוב מיירי. עוד אפשר שס"ל שאיוב ישראל היה ואמר זה ברוח הקודש על כלל ישראל:

אני מבהלת. מפרש בלהות בהיפך אותיות בהלות [מת"כ]:

בלהות אתנך. בנבואת יחזקאל (סי' כ"ו) על צור:

לחליו של עמוד. לרבי אחא טעם ההפך עלי מפני שהיה הרעה כחוליית העמוד. והיא כותרת העמוד העגולה המתהפכת ומתגלגלת בפלטיא ופגעה בצרור ועמדה שם. וה"ל כאילו כתיב ההפך וסמכה עלי בלהות והכוונה בזה שמתחלה היו הצרות והגנות מתגלגלות על הזרים שסנחריב בלבל את כל העולם זולת ירושלים. ונבוכדנצר נמי בשנה הראשונה כבש נינוה. כדאי' בפ' קמא דמגילה. ועכשיו עמד הגלות בישראל לבד שכל הזרים היו בשלוה בזמן חורבן בהמ"ק:

תרדוף כרוח כו'. סיומא של מקרא ההפך עלי:

את מרדפן כדי שלא יגינו עלי. ע"ד כי מפני הרעה נאסף הצדיק. וכן פגעת את שש וגו' בהם עולה ונושע:

מסיטן מטיסן. גרסינן לשון טס באויר [מהר"ם]:

שנא' איכה יעיב באפו לשון עב הענן. ופי' בת ציון לפ"ז בת הצדיקים המצויינים בתורה ובמצות:

תאמר בניחותא. ובספר ישן לא גרסינן ליה [מת"כ]:

מה אלו בכהן. דאל"כ מה בא ללמד מאבוד הגוים במ"ש תאבדון הוי סגי:

בכהן ונביא. ששקיעת חומת יריחו ע"י היקף הכהנים בתקיעת שופרות וע"י יהושע שהיה נביא. אף חורבן ירושלים ע"י כהן ונביא. דהיינו ירמיהו שנבא עליהם שהיה כהן ונביא. ובשופר ובתרועה. כדכתיב תקעו שופר בארץ. וכתיב להרים קול בתרועה:

ומה אלו. בארבעה עשר די"ד אומות נשארו מאותן שגלו לבד. וכדחשיב המדרש ואזיל. דיניא. ואפרסתכיא. טרפליא. אפרסיא. ארכויא. בבליא. שושנכיא. דהוא. עלמיא. הרי תשעה אומות. וכתיב בתריה ושאר אומיא די הגלי אסנפר (הוא סנחריב. רש"י) רבא ויקירא. והכוונה על אותן ה' אומות שחשב במ"ב י"ז שנא' שם ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שומרון. ואע"ג דמה שחשב בעזרא בבליא ובמלכים מבבל נראה שהכל אחד. וא"כ הרי הם רק י"ג מלכים. י"ל דמה דכתיב ויבא מלך אשור מבבל לאו היינו בבליא שחשב בעזרא רק אומה אחרת שהיתה בבבל. ועיין בתנחומא סדר וישב ובביאורי שם ותראה שכך הוא. או אפשר שזה דכתיב בעזרא בסוף פ' ושאר אומיא כו' וכענת. הוא שם אומה כמו שפי' האבן עזרא. הרי י"ד אומות:

אף אלו בארבעה עשר. כדכתיב (ישעיהו י״ז:ו׳) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש הענף. ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה. ופשוטו של מקרא קאי על ישראל שלא יהיה נשאר להם רק אנשים מעט כעוללות בכרם וכנוקף זית ללוקטה מן האילן הנשאר שנים שלשה גרגרים בראש אמיר והוא בראש הענף. ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה. ור"ל שלא יהיה נשאר רק חזקיה וסייעתו שהם אנשים מעט. הרי שחשב כאן י"ד שנים שלשה ארבעה חמשה שהם בין כולם י"ד:

כדאמרי. כצ"ל ופי' כמו שאמרתי. והיינו מ"ש לעיל מיניה שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעיפיה פוריה הרי י"ד וכמו שכתבתי לעיל [יפ"ע]:

דכתיב כגוים. דהיינו שנאבדו ולא נשאר מהם רק י"ד כנזכר [יפ"ע]:

אף אלו בנפילת חומה תחתיה. שע"י שהיה נבוזראדן ממדד בחומה והיתה שוקעת טפחיים ומחצה בכל יום כדלעיל בפסוק לא האמינו. ואית נוסחאות דגרסי אף אלו שנפילת חומה תחתיה הבקעה העיר. מה אלו ויעלו העם העירה איש נגדו. אף אלו ופרצים תצאנה אשה נגדה [יפ"ע]:

דכתיב באו בעבים. צ"ע דהאי קרא נמי בפורענות ישראל מיירי ומאי אלו דקאמר. ונראה דמה אלו בעבים דכתיב הנה ה' רוכב על עב קל. אף אלו בעבים דכתיב באו בעבים ובכפים גרסינן [יפ"ע]: