עץ יוסף על איכה רבה ב:יא

לבני מדינה. משום דאי בעי למימר שהרס מזבחו ומקדשו ולא חמל עליהם הו"ל למימר לשון הריסה ונתיצה לא זניחא וניאור שהם ענין הרחקה והשלכה. לכן אמר כי לא על חרבנם מדבר. אלא על הרחקתה מאתו כמרחיק דבר ממנו ומשליכו. וכן השליך המזבח והמקדש מלפניו לפני ישראל. והיינו כמ"ש להם כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי לא תוסיפו הביא מנחת שוא. וכן במה שאמר עולותיכם ספו על זבחיכם. עולותיכם לא לרצון זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו ה' לא רצם:

לבני מדינה כו'. טעם המשל לומר שכמו שהמלך נהנה ומתפרנס משולחן הערוך לפניו שעל ידו תתקיים הנפש בגוף עם היותה נקיה מענין גשמי אשר ע"כ יתקרבו לפניו עורכי השלחן. כמו כן ענין הקרבנות יתייחס לפרנסת השכינה למה שע"י תדבק השכינה לישראל. וע"כ היו סומכין ישראל בזה כי לא יחרב בהמ"ק. והודיעם ה' כי כשיחטאו לא חפץ בקרבנותיהם. וכמשה"כ אל תבטחו לכם לאמר היכל ה' היכל ה':

הקניטוהו וסבלן. הלשון קצר כאן והיה ראוי לומר הקניטוהו וסבלן. הקניטוהו וסבלן אח"כ אמר להם המלך כו' כדלעיל גבי השליך משמי' ארץ:

טרון. מושלך:

אלא בשביל קרבנות. שמקריבין כל אחד בדורו על המזבח:

תחת ערפיהם. לסמוך על ידיהם כדי שיוכלו להפוך פניהם כלפי מעלה כל מה שאפשר:

וחרפו. ונדפו והיינו קול נתנו בבית ה':

ועשו מסגר של גליאסין. בערוך גרס ועושים רושם במסמרות הגולגסים בקרקע ביהמ"ק. וכתב המוסף הערוך פי' גלוגיס בל"י להב רומח חנית וחרב עכ"ל. ולפ"ז הכוונה שבלהב הרמחים שהוא כמו מסמר היו עושים נקבים ורשמים בקרקע בהמ"ק לומר כי ידם רמה לקעקע מקדש ה'. וזה ג"כ מענין חרופיהם וגדופיהם. ולהכי הקדים למנקט מה שהפכו פניהם וחרפו וגדפו דקאי אקול נתנו בבית ה' להא דקאמר אהסגיר ביד אויב ודרש הסגיר לשון מסגר:

מכח אותו חקול. פי' מעון אותו הקול. ומייתי ליה הכא משום דלפ"ז מפרשינן קול נתנו בבית ה' כיום מועד כיום שימעדו רגליהם. דהיינו יום מפלתם לומר שזה כעין זה. ולזה היו דומין זה לזה:

נפלה נפלה בבל כו'. בדבריהם אלו נבין בפסוק נפלה נפלה בבל בא' משני פנים. האחד להודיע שמזמן שנתנו אותו הקול נפלה בבל בכח. ואח"כ נפלה בבל בפועל. האופן השני הוא שאמר נפלה נפלה. שנפלה הראשון על ישראל לומר בשעה שנפלה בתולת ישראל. אז נפלה בבל מכח אותה הצעקה וקול שנתנו בבית ה'. ודקדקו ג"כ אמרו כאן שיבר לארץ לרמוז שהסיבה ג"כ לפורענות בבל הוא הנזכר לעיל שעשו מסגר של גלאסין שלהם וראשם בארץ כו'. וזהו שבר לארץ כנגד וראשן בארץ מדה כנגד מדה (כלי פז):

כן עשתה. מחרפת ומגדפת:

הה"ד קול נתנו. בבית ה' כיום מועד. דה"ק קול נתנו בבית ה' בחורבן כיום המועד לעתיד דהיינו חורבן שני. אי נמי קול נתנו בבית ה' בחורבן שני כיום מועד דהיינו חורבן ראשון שנא' בו קרא עלי מועד. דאל"כ מאי כיום מועד:

אינה צריכה. אינה ראויה ורבים במדרש זה ובירושלמי צריך במקום ראוי [יפ"ע]:

אינה צריכה. ליפול אלא מכח אותו הקול. הה"ד מקול מפלתם רעשה הארץ. כצ"ל ועיין מת"כ וילקוט:

ר' יהושע. קאי על פסוק קול שאון מעיר כמו שמסיים הה"ד קול שאון. שמשום דלשון תשואות משמש ג' לשונות אלו כדלעיל בפתיחתא סי' כ"ד קאמר הכא נמי אקול שאון. דשאון נמי מלשון תשואות:

שקולו של כו' מקטרג. לפני ה' על הקול שנתנו בבית ה':

הה"ד קול שאון מעיר. פי' קול שאון תעלה מעיר המיוחדת והיינו כרך גדול של רומי בשביל קול מהיכל. ר"ל בשביל הקול שנתנו בהיכל. כדכתיב קול נתנו בבית ה' וגו'. ולכן קול ה' משלם גמול לאויביו. וכן משמע בתנחומא סדר וארא. ועי' בשמ"ר סוף פ"ט ובמת"כ שם: