עץ יוסף על איכה רבה ב:י

כגנה שנחמס מעינה. פי' שנכרת ונשחת מעיניה. וע"י כן יבש והלבין ירקה. כן ע"י שהסיר ה' מסתורו מעל ישראל נשחתו ויבש פרים:

כאדה"ר. מפרש ויחמוס שהוסר כמ"ש המפרשים על ויחמוס שענין החמס בלשון ערבי הסרת דבר ממקומו. וזה"ש כאדה"ר שהוסר מג"ע. כד"א ויגרש את האדם. כן הסיר סוכו. ופי' כגן כאותו שהיה בג"ע. וא"ת מה ענין זה לזה. וי"ל שפי' סוכו ישראל יושבי ירושלים שהיא סוכו. כאומר ויהי בשלם סוכו. ומדמה להו לאדה"ר כדרך שאמרו לעיל בפתיחתא דרבי אבהו סי' ד' גבי והמה כאדם עברו ברית המה כאדה"ר. וחד מהנהו מילי שידונו בגירושין ושלוחין כאדה"ר [יפ"ע]:

שכו כתיב. בשי"ן במקום סמ"ך ודרשינן כאילו השי"ן בימין והוא לשון שכיכת חימה הוא. וטעם מאמר זה כי כשגלו סר אף ה' ולהכי כל מקום שגלו שכינה עמהם ולא הסתיר פניו כמו בתחילה:

אפשר שהקב"ה משכח כו'. שאף שאפשר שמרוב הצרה שכחו מועד ושבת מ"מ אין ראוי ליחס זה לה' דקאמר שכח ה' בציון כאילו כוונתו לבטלן מקיום שבתות ומועדות ולא הו"ל למימר אלא נשכח בציון מועד ושבת:

אלא מועדותיו ושבתותיו של ירבעם. קשה מה טעמא לקונן ע"ז. וכי רע בעיניו ביטול מועדים אלו. ועוד קשה וכי טעו אנשי יהודה בעגלי ירבעם וי"ל שפירושו דוגמת מועדי ירבעם שלא היו חציה לה' רק כולו להנאתם לעונג הגוף ונחשבו בעיני הקב"ה כמועדי ירבעם [יפ"ע]:

מלכד כתיב. שהכתיב אשר בדא מלבד. והקרי אשר בדא מלבו. ולפי שלא מצינו בירבעם רק בדיאת מועד לא בדיאת שבת לכן אמר דהא רמיזא במ"ש מלבד במקום מלבו ויש אם למקרא ולמסורת:

מלך זה צדקיה כו'. לא סתם מלכים וכהנים שהיו רשעים. אלא מלך זה צדקיהו שהיה צדיק כדאי' בחלק. ומסתמא שריה שהיה מרעהו כמש"ה ושריה שר מנוחה היה צדיק כמותו. דכל אדם מבקש כדומה לו [יפ"ע]:

זה שריה. שהיה כהן גדול בזמן חורבן הבית כדכתיב ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש וגו' ויך אותם מלך בבל וימיתם ברבלה וגו':