עץ יוסף על איכה רבה א:לו

אותן הכהנים פירוש כהנים הדיוטים. דכהנים גדולים צדיקים היו כדאי' בפ"ק דיומא יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ת"י שנה ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים [יפ"ת]:

ערלים היו. דרש טומאתה היא בשוליה היינו בכהניה דכתיב בהם על שולי המעיל [יפ"ת]:

בהביאכם בני נכר. ערלי לב וערלי בשר וגו' להיות במקדשי לחללו וגו':

ד"א טומאתה בשיליה בשיפוליה כו'. גם דרש זה הוא על הערלה אלא שלא קאי על הכהנים לבד לפי דרש זה אלא על כל אנשי ירושלים שהכינוי של טומאתה בשוליה שב אל ירושלים שהזכיר לעיל. ומביא ראיה שבשוליה פי' בשיפוליה כד"א על שולי המעיל שפירושו שהפעמונים יהיו על שיפולו של מעיל:

מקום היה למטה בירושלים כו'. ועליו אמר הכתוב טומאתה בשוליה כי שם היה טומאת המולך. ולפי שהיה במקום נמוך שבירושלים קאמר בשוליה. וקרוב דדריש לא זכרה אחריתה על מסירת הבנים למוליך ולא זכרו אהבתם ורחמם שהבן נקרא אחרית ע"ד ואחריתכם בסירות דוגה [יפ"ת]:

תפתה. פיתוי של עבודת מולך. או ר"ל מעשים המביאים האדם לגיהנם הנקרא תפתה ע"ש שכל המתפתה בה נופל לגיהנם [מ"כ]:

חליתא דבר הינום. תרגום של תופת בן הינום תופת די בחילות דבר הינום. וחילתא הוא תרגום של עמק. ועל שם שהיה בעמק למטה בירושלים תרגומו כן [מ"כ]:

קנקלים. חדרים:

וטס של נחשת בידו. ביד המולך:

וכירח היתה נתונה כו'. פי' שהטס היתה על גבי הכירה וכדלקמן בסמוך [מ"כ]:

פותחין לו אחד. חדר אחד:

ונותנים אותו. הבן היו נותנין לתוך אותו הטס:

וכל כך למה כו'. ר"ל וכל כך למה היו מקלסין כך לפניו. כדי שלא ישמעו האבות צעקת בניהם הצועקים ויחזרו בהם. ועיין בערוך ובילקוט ירמיה סימן רע"ז:

הוה כאומרו כו'. היה הכהן של עבודת המולך בא לבן אדם ואמר לו באתי אליך שאמר לי עכו"ם פלוני מכל בניך שיש לך אין אתה רוצה להקריב אחד מהם:

חד בדהב. האחד עושה מלאכה בזהב ואחד בכסף ואחד רועה הבקרים. ובתוך כדי דבור אמר ליה המתן שיש לי בן אחד קטן והוא בבית המדרש כשיבא אני אתן אותו לך:

רעיע. לשון רע כלו' רשע רע מכל בניך שיש לך כו':

לוטריא. הוא רומח או כסא [מ"כ] ור"ל ששברה אותו לורטיא ושרפו באש להחם לו חמין:

מכל עצים שיש ליך. צ"ל מכל כלים שיש לך [מ"כ]:

ותקחי את בניך. וגו' אשר ילדת לי [ר"ל לי לעבודתי ותזבחים להם:

נחתה לך לנסיונין. הורידה לנסיון נסה אותה אולי תחזור בה. ובאות אמת הגיה לפיכך ותרד [מ"כ]: