עץ יוסף על איכה רבה, פתיחתא יב

בשמלה חדשה. שאע"פ שהיא חזקה וקשה הקריעה. על ידי שזה תופס מכאן וזה תופס מכאן נקרעת:

זה בוגד לשון בגד. ר"ל שכל אחד מותח הבגד עליו לכסית בו:

כך לא זזו עשרה השבטים כו'. להיות אלה מפה ואלה מפה מחזיקים בעכו"ם והיו לומדים אלו מאלו היה מהכרח שיקרע ענינה מן העולם. ולזה חרבה ירושלים כדי שידעו שאין ממש בעכו"ם ושבו ושחרו אל. אבל אם היו על אדמתם לא ישובו ממרים אלא היו יוצאים מרעה אל רעה תמיד אחר שהוחזקה עכו"ם בידם מכמה דורות [יפ"ע]:

העדה. פי' הסר. תרגום ויסר ויעדי:

על שם שקראו לעגל. דרש קרה כמו קרא בחילוף אותיות אחה"ע [מת"כ]. ולפי שהעגל היה תחילת עכו"ם בפרהסיא תלי מלתא בעגל שמאז הוחזק זה בידם והוסיפו בו בדורות האחרונים. ועוד שאין פורענות שאין בו מעון העגל כמ"ש וביום פקדי ופקדתי:

הא מסתיא דכולא בישא. פי' הא ראיה וסייעתא שכולה חומץ ואין צריך לבדוק עוד כי בשלשה הוי חזקה:

על נתר. פי' כל הנותר גם הוא חומץ. והכוונה שעל כן הגלה ה' את ישראל כי ראה שאין עוד תקנה ולא ישובו אלא ע"י גלות:

באודניה דרקדא. וכן הוא גירסת הערך ערך רקד. וכתב המוסף הערוך שהיא לשון מקרא וירקידם כמו עגל. ולפ"ז פי' באזני הטפש המרקד. אבל הא"א ומדר"א ויפ"ע והמעריך גרסו באודניה דקרא. ופי היפ"ע כל דזמר זמרא אינו נכנס באוזן המדוקר מחרב. כי ע"י צערו לא יתן לב לשירים ומזמורים. וזהו פשוטו של ושר בשירים על לב רע. ולענין הדרשה אמר כל דזמר זמרא ברא דטפשא לא שמע. ופי' שכל המרבה להוכיח תמיד כשר בשירים תמיד. לא יועיל לבן הטפש. כי לא ישמע לקול מיסר. ולכי הגלה ה' את יהודה ובנימין כי ראה שאין תקוה בכל מה שהיה מוכיחם תמיד ע"י הנביאים כדלקמן. ולכן לא חש לכבוד ביתו דהיינו לקיחת כהונה ולא לרעת עמו דהיינו לקיחת מלכות:

כהדא הוא דכתיב ויהי. צ"ל על שם ויהי [יפ"ע]:

כזה שהוא נותן חומץ על נתר. נתר הוא מיץ אדמה רכה והיו חוקקין אותה ועושים כלים. ואם יפול בו חומץ ממסמסו ונשחת [רש"י במשלי]:

כפרה זו שהיא מלחכת בפיה. שכל מה שהפרה מלחכת הוא בזוי ומנוול ומשוקץ בפיה כמו שדרשו רז"ל על פסוק כתבנית שור אוכל עשב. וכן מלעיבים פי' בוזים ומלעיגים ומשקצים את דברי הנבואות [מת"כ]:

ולפי שהיו ליצני הדור כו'. בעי למימר דשר בשירים על לב רע. פי' שהיו לוצצים על דברי הנביאים ע"י שלבם רע ואינם מאמינים בהם כדרך הליצנים שהם משוררים בדברי ליצנות. ומייתי ראיה מאומרם החזון אשר היא חוזה וכו' כי לא היה זה אלא דרך לעג. דאילו האמינו בנביאים מ"ט לומר לעתים רחוקות וכו' דודאי הנביא להוכיח הנמצאים בדורו היה מדבר ולא לעתים רחוקות [יפ"ע]:

מלאתי בגימטריא הכי הוי. עיין מ"ש בפסוק בלע ה' ולא חמל:

ובית לתלמור ומשנה. כצ"ל [א"א]. ובילקוט ישעיה גרס בית ספר למקרא ובית ספר למשנה ובית ספר לתלמוד וכולם כו':

וכולן עלה אספסיינוס והחריבן. ואע"ג דזה היה בבית שני ופסוק ואת כל בתי ירושלים מיירי בית ראשון לא קשה דמסתמא בבית ראשון נמי הוו בתי כנסיות כהנהו דבית שני. וכן מ"ש ואת כל בית גדול זה בית מדרשו של ריב"ז. לאו דווקא אלא כלו' בית המדרש הגדול דומה לשל ריב"ז שהיה בבית שני:

זה בית מדרשו של ריב"ז. של ריב"ז לאו דווקא אלא כל דדמו ליה בחכמה:

מתנין. פי' מספרים ועוסקים במעשה בראשית ומעשה מרכבה שהיה עוסק בהם ריב"ז והדומים לו כמ"ש בפ"ב דסוכה שלא הניח מקרא משנה ותלמוד כו' עד דבר קטן ודבר גדול. ומפרש שם דבר גדול מעשה מרכבה ולהכי קרי ליה בית גדול. שבו מגדלים שבחו של מקום. ועיין בפרק בני העיר: