עץ יוסף על דברים רבה ז:י

שמעו ישראל ושתקו. ואף שכלל בידינו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. תירץ האלשי"ך שאין זה אלא להפך הבחירה. אך לעזור אחר שהתחיל אדם בצדקות הוא יתב' ממשיך צדקו בכל עוז. ובכן הטיב אמר בעל המאמר כי אחר שהיה לבבם שלם אז עם ה'. היה עוזרם להחזיק ביד לבבם בל ימוטו מכשרונם עכ"ל:

לחבר יודע לחבר נחשים:

עכנא נחש:

הכל ממך כלו' ברשותך היא. ובך הדבר תלוי. הן לחברה הן להניחה:

מי גדול הגנב או הנגנב. כלו' שלא תאמר שח"ו באמת גנבו דעת המקום. וא"כ הגנב גדול. אלא כה רחמיו של הנגנב גדולים שיודע ושותק (רד"ל). ועיין מ"ש הידי משה. ור"מ ס"ל שבשעה שאמר נעשה ונשמע לבם לא היה נכון כדכתיב ויפתוהו בפיהם כו'. ולפ"ז מה שאמר הקב"ה מי יתן והיה לבבם וגו' פי' מי יתן שמה שאומרים בפיהם יהיה ג"כ בלבבם. יהיו שוים לטובה:

רבש"ע סלח נא מקרא זה כתוב במרגלים. וצ"ל דלאו דווקא נקט קרא זה אלא כלו' שמשה בקש מהקב"ה שיסלח לחטאתם כדכתיב למה ה' יחרה אפך בעמך שוב מחרון אפך וגו' ועיין דב"ר פ"א סי' ג'. וצ"ל שגם מה שמסיים שנאמר סלחתי כדבריך ג"כ לאו דווקא שהרי פסוק זה נאמר ג"כ במרגלים. עוד י"ל לפי שכל הכעס שהיה על ישראל במרגלים היה ע"י התעוררות חטא העגל. הוה כאילו כתובים אלו נאמרו במעשה העגל וצ"ע:

בטל סלח נא כו'. אפשר שכן עלה ברצונו יתברך אם יסכים למשה בסלח נא יסכים משה להקדוש ברוך הוא ולא יבקש אעברה נא. ולכן אמר לו שאתה אוחז החבל בשני ראשין שרצונך שאני אסכים לכך בכל מכל ואתה לא תסכים עמי מאומה:

שנאמר ואולך אתכם מ' שנה במדבר. שהוא לשון מדבר בעדו. בזה רמז להם ראו מה שעשיתי לכם טובות רבות. ועכ"ז לא נתן לכם לב לדעת זאת ולבקש על נפשי: