עץ יוסף על דברים רבה יא:ד

באה התורה והקב"ה לברך את ישראל. הכוונה דמתחלה ברכתן התורה שיקיימוה. להיות זה כל האדם שלא נברא בעוה"ז אלא לעשות ולקיים כל דברי התורה. ואח"כ בירך אותם משה בברכה של עוה"ז שלא יעכב חסרון הפרנסה מלעשות רצון קונם. ואח"כ בירך אותם הקב"ה בשכר עוה"ב שהיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם הרוחני [זב"ש]:

אם איש כו' דמשמע ליה מלת איש מוכרח מדלא כתיב איש אלהים:

זה הקב"ה הכוונה אף שהוא אלהים פשוט בתכלית הפשיטות עכ"ז הוא כביכול מכונה בשם איש יען הוא מזדקק לאנשים להשגיח עליהם ולהחיותם ולהשכילם:

בשעה שהושלך דרש על זמנים מתחלפים שפעמים היה רק במדרגת איש. ואח"כ נתהפך למעלה אלהית. וזה מעלה נפלאה שנהפך ממדה למדה:

שנהפך לדם האלהים שזה היה ענין אלהי לשנות המים לדם. וצ"ל ובשעה שהפכו לדם. וכ"ה בתנחו' ובשוח"ט מ"ז:

ששיקעו משה לפרעה ולמצרים לתוך הים:

בשעה שעלה לרקיע איש. זה דרש בבחינת הצירוף שכפי ערך המלאכים שהם נקיי חומר נקרא איש בעל חומר. ובערך האנשים נקרא אלהים כי היה מיוחד במעלתו מהם כאילו נבדל מהאנושיות:

ד"א בשעה שעלה לרקיע אלהים. השתא דריש להיפך וגם על זמנים מתחלפים בעת קבלת התורה בעת שהיה במקום היה ממש מכונה בשם אלהים כמלאכי מרום בלי אכילה ושתיה. ולא כן אח"כ:

מחציו ולמטה מתחת לבו ולמטה איש. אבל מלבו ולמעלה היה כולו קודש וכל מחשבת לבו והשכלתו היה אלהים: