עץ יוסף על דברים רבה יא:ג

כיצד אדה"ר אומר למשה כו'. ע"כ צ"ל שלא אדה"ר והאבות דברו ולא משה השיב. דהא לא היו ביחד בדור אחד רק הפסוק של רבות בנות וגו' מדבר בעדם כאילו היו הם מדברים. ומסיק שמעלת מחה למעלה מגדולתם [של"ה]:

אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקב"ה. והייתי נצר מטע אל לבדו ולא חלק אב ואם בעצמי ובשרי. וע"כ היה בכחו לחיות לעולם לולא החטא. וא"כ גם נפשו המשכלת היתה גדולה במעלה וא"ל משה הן אמת גדלת מאד ביצירתך אבל נקלות בהפריעך מצוותיו ודבריו לא שמעת. אבל אני פי מלכי וקדושי שומר הייתי וממצוותיו בל אט סלה. ולזאת נתמרק גופי ונזדכך גווי אף בשעת מותי:

שנא' לא כהתה עינו כו'. מראיתו כמו ועינו כעין הבדולח [רד"ל]:

קברניטין בל"י מנהיג הספינה רב חובל:

אברהם אמר למשה אני נתעליתי יותר ממך. שהייתי זן כו'. וכדאי' בב"ר ס"פ נ"ד ויטע אשל בבאר שבע:

בישוב שבקל יש להשיג כל מיני מאכל ואני הייתי זן במדבר שאי אפשר להשיג שם ונתתי להם המן שטעמו בו כל מין טעם שרצו:

מראות בשכינה בשעת עקדה כמ"ש בב"ר פ' ס"ה:

אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים אל פנים כדכתיב (שמות ל״ג:י״א) ודבר ה' עם משה פנים אל פנים ולא כהו עיני מנין שנא' ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. כן הוא בדפוסים הרבה. אבל בדפוס חדש הגיהו שנא' לא כהתה עינו ולא נס לחה:

בפירבורין הוא מלשון לפרבר [דה"א כ"ו] ר"ל בחצרך וברשותך כלו' למטה בארץ שאין שם רשות המלאך ורגילתו:

שנא' מלכי צבאות ידודון. וכדאי' בבמד"ר פ' י"א רבי יודן בשם רבי איבו אמר מלכי צבאות מלכיהון דמלאכיא אפי' מיכאל וגבריאל היו מתייראין מפני משה:

הואיל ונתעלה מן הכל. ממעלות אנושיות למעלות אלהות מה שלא זכה שום בן אדם אליו שלכן נאמר עליו פה איש האלהים:

הוא יברך את ישראל. אבל ברכת יעקב לא כתיב ביה בתחלה לשון ברכה רק ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם. רק לבסוף כתיב ויברך אותם וגו' וגם שם דרשו בב"ר ס"פ ויחי דלשון איש אשר כברכתו רומז לברכת משה עתיד אחד כיוצא בי לברך כו':