עץ יוסף על דברים רבה א:יג

יש בה מסוף העולם כו'. כלו' ריבוי ברכות עד שאין סוף ותכלית. ולכן כתיב פעמים כלו' הרבה פעמים ככה. והידי משה כתב שמחנה ישראל היה ג' פרסי. ובגמרא אמר רבי שית אלפא פרסי הוי עלמא. נמצא שני אלפים מחנות הוה ככל העולם. ועיין בענף:

שאתה מוכיחנו אלא קבלו תוכחותיו ושתקו. כצ"ל. ור"ל שהיה משה מוכיחן במדבר בערבה מול סוף וגו' וכמו שפרש"י במדבר מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו מי יתן מותנו וגו'. בערבה שחטאו בבעל פעור בשיטים בערבות מואב. מול סוף מה שהמרו בים סוף כו'. נמצא היו יכולים לומר יש בנו אחד כו' בתמיה הרי אנו מבניהם. ואעפ"כ קבלו התוכחה ושתקו. וכדאי' ברבה סדר חוקת סי' ט' ויסעו מקדש ויבאו בני ישראל כל העדה הר ההר. מהו כל העדה. עדה לשמה עדה הנכנסת לארץ. לפי שמתו יוצאו מצרים ואלו מן אותן שכתוב בהן [דברים ד'] חיים כלכם היום:

אונקיא פי' בלשון יוני ורומי שם משקל אשר משקלו שני שקלי הקדש או שמונה דרכמון [מוסף הערוך]:

ויוסף אברהם ויקח אשה. והולידה לו ששה:

חזקיה עיקר מלכותו י"ד שנה כו'. והוא כדעת החכמים דס"ל זכה מוסיפין לו, דאי לר' עקיבא דאמר זכה משלימין לו הא דכתיב והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה משלו הוסיפו לו. כדאי' ביבמות דף מ"ט. ופרש"י משלו הוסיפו לו אלא שמתחלה היו רוצין לפחות משניו. וקשה כיון דהוספה היה על מלכותו ולא על ימיו. שעל ימיו אין זה תוספת מרובה על העיקר. א"כ ה"ל לומר הנני מוסיף על מלכותך וגו'. וי"ל שהימים שקודם מלכותו לא נחשבים לו לחיים שתמיד היה בסכנה שהרי חשב לשורפו. עיין פד"מ [יפ"ת]:

הקב"ה לא נתן קצבה לברכתינו. כדכתיב [בראשית י"ג] ושמתי את זרעך כעפר הארץ וגו'. [שם טו] וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך. ועוד רבים:

א"ל מה שברכתי אתכם משלי ברכתי אתכם כו'. לכאורה קשה א"כ מה צורך לברכת משה כיון שיש בכלל מאתים מנה. ועוד למה באמת לא בירך משה אותם ג"כ בברכה בלא קצבה. ונראה ע"פ מ"ש חז"ל במס' יומא ובמד"ר ע"פ והיה מספר ב"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. שתחלה אמר והיה מספר. ואח"כ אמר לא ימד ולא יספר. כאן כשישראל ערצש"מ כאן בזמן שאין עושין רצש"מ. ומעתה נאמר שמן הטעם הזה לא ברכם משה שלא יהיה להם מספר מפני שאז היה נראה כאילו מחזיק את ישראל שהם ממלאים רצונו של מקום. והוא ע"ה אפילו בעצמו לא שיער כן לרוב ענותנותו. ואיך יחזיק כן לשאר בני אדם והיה זה כאילו ממעט בכבודו של מקום. לכן בירך אותם בברכת קצבה. וזה שאמר להם זו משלי כי אני ירא לברככם בברכה שאין לה קצבה. אבל ה' אלהיכם הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם. כי לו יתברך הרשות לקבל מעשיכם ולהחשיבכם כאילו מלאתם את רצונו. אבל אנכי לא אוכל עשות אפס לפי מה שישוער בדעתי האנושית [ספר תולדות נח] וע' בענף: