עץ יוסף על בראשית רבה צט:ב

כי לא יעשה כו'. בעי למימר שמרדכי משבט בנימן נזדווג למלכות מדי הנקרא זאב ולזה קראו זאב. וליהודה קראו אריה ע"ש שנזדווג דניאל משבט יהודה למלכות בבל שנקרא אריה. ולה"ק שיעקב זיווג שני שבטים כנגד ב' מלכיות. וכן משה. ע"פ נבואה שנגלה להם סוד זה (יפ"ת):

יעקב זיווג ב' כנגד ב'. שידע שבבל תפול ביד יהודה ולזה קראו אריה כמותה. ומדי תפול ביד בנימן ולזה קראו זאב כמותה:

ומשה זיווג ב' כנגד ב' שידע שתפול יון ביד לוי. ולכן התפלל מחץ מתנים קמיו אפי' מרובים לפני מועטים. וידע שתפול אדום ביד יוסף ולזה הזכיר בו קרנים כמו שנזכרו באדום:

ביד דניאל לפי שנבוכדנצר עשאו שליט עליהם ונכנעו לפניו הרי היא כנופלת בידו. וכ"ה במרדכי במדי שנעשה שליט בארץ עליהם (נזה"ק):

לדב כתיב צ"ל לדב כתיב דב הוא שמה. ור"ל משום דדוב לחוד וזאב לחוד לכן קאמר דדב כתיב בלא וי"ו והיינו זאב דזאב ערבות מתרגמינן דיבא. וז"ש דב היא שמה של החיה תנינא. ומה שלא נכתב זאב מפורש הינו משום דמדי ופרס כחדא מלכות חשיבי ופרס נמשל לדוב ממש כדאמרי' בפ"ק דברכות דפרסיים אוכלים ושותין כדוב ומדי הוא זאב. לכן אמר לדב דהוי לישנא דמשתמע לתרי אפי (יפ"ת):

זאב ערבות ישדם זו מדי הרי דר"י ס"ל דמדי נקרא זאב:

משולשין משלש אותיות לוי וכן יון:

סלפירס תרועה בלשון יון:

אלו לובשי קיסים. היא הקסידא כלים פ"ד משנה ח'. ופירש הברטנורא כובע נחושת שנותנין אנשי המלחמה על ראשן להצלה והיא הנקראת ג"כ קאססידא. או קאססים בל"ש. ועי' רש"י (שבת ס"ב ע"א) לא בשריון ולא בקסדא אמר רב סניארתה. ופרש"י כובע עור תחת כובע המתכת:

ואלו לובשי פמלליא. ולעיל פרשה פ"ד כתונת הפסים כו' אשר עליו זו פמלניא. וכן בכ"מ (נדה י"ג ע"ב) מכנסי כהנים למה הן דומין כמין פמלניא של פרשים למעלה עד למתנים למטה עד ירכים. כתב בעל מוסף הערוך שהגירסא הנכונה הוא פמינליא ונחלפה בכל המקומות הלמ"ד קודם הנו"ן. וכן בל"ר ממש פעמינאליא:

שנאמר מחץ מתנים קמיו. והיינו כפרש"י בחומש ראה שעתידים חשמונאי ובניו להלחם עם יון. והתפלל עליהם לפי שהיו מעוטים כנגד כמה רבבות ועז"א מחץ מתנים קמיו מכת מתנים וכו':

זה פירש מן הערוה. מאשת פוטיפר אע"פ שבאה לידו. וזה נדבק בערוה אע"פ שלא באה לידו היה רודף אחריה כדאמר לעיל פ' ס"ב שהיה צד נשי אנשים ומענה אתם. וכשבא על נערה המאורסה:

זה חס על כבוד אביו. שהלך בשליחותו ולא חש לאיבת אחיו כדלעיל פ' פ"ד שנהג בו כבוד:

זה ביזה כבוד אביו. באומרו יקרבו ימי אבל אבי שהיה מצפה למיתת אביו:

ומה כתיב בו ולא ירא אלהים כצ"ל. ואתא עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כ״ה:י״ח) ופרש"י שם ולא ירא עמלק אלהים מלהרע לך:

שהוא בא משל יוסף. כדלקמן בבמד"ר ריש פ' י"ד:

מסורת היא כו' כדלעיל פ' ע"ג: