עץ יוסף על בראשית רבה צח:ד

דבר לשבח ואע"ג דפחז כמים ע"כ קנתור הוא. ה"ק אתה ראוי לבכורה ומ"מ הפסדת אותה מפני פחזותך:

את בכור ועשו בכור. פי' אתה בכור מיוחד ולא כעשו. וזהו לשבח. ולפי מ"ש לגנאי י"ל דה"ק ראובן בכורי אתה בתמיה וכי אתה ראוי לבכורה כמותי (יפ"ת):

אם מצא מוטב כדלעיל פרשה ס"ה:

ואת וילך ראובן בימי קציר חטים. דאתא לאשמועי' שהיה נשמר מן הגזל כדלעיל פ' ע"ב:

ואת וילך ראובן וענין בכורה אצל זה לפי שהבכור על הרוב לו זרוע עם גבורה שהוא ראשית און והיינו דקאמר כחי וראשית אוני. וכשהוא רע בכח ידו גוזל וחומס:

אלו זקפי המלחמה כצ"ל. ופי' זקפי גבורים כמו זקיפין לפניהם דפרק משוח מלחמה. וילפי' במדרש אבכיר שגבורי המלחמה היו מראובן מדכתיב ביהושע ויעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו לפני ה' למלחמה:

אלו זקפי המלחמה לפי שהזכיר הבכורה על הגבורה הזכיר מה שצאצאי מעיו יהיו כמוהו:

ופני אריה פניהם והיינו יתר עז. כי מה עז מארי ואע"ג דהאי קרא ופני אריה פניהם בבני גד כתיב. יליף בני ראובן מק"ו מבני גד שהיו פניהם פני ארי':

לא ראיתי טיפת קרי. וענין הבכורה אצל זה. לפי שלהיותו גבור וחזק המזג הוא יותר מוכן לשלוט בו יצה"ר:

ואת וילך וישכב את בלהה. מפרש קרא כפשטיה. ודלא כמ"ד בלבל יצועי אביו לבד. ופלוגתא היא:

שירוי חילי ראשית חוליי. ושירוי צערי פי' וראשית צערי כדאי' באגדת בראשית שא"ל יעקב שמיום שנולדת הייתי אומר שמא עולה ראובן לגג וימותך שמא ירד למטה ויפול את היית ראשית אוני עכ"ל וזהו שירוי צערי:

הבכורה היתה שלך והיינו דקאמר ראובן בכורי אתה. ויתר שאת היינו כהונה כמד"א וישא אהרן את ידיו. ויתר עז היינו מלכות כד"א ויתן עז למלכו וכדלקמן פ' צ"ט:

לא שלך היתה הבכורה כו'. מפרש דה"ק ראובן בכורי אתה בתמיה הלא אתה כחי וראשית אוני טיפה ראשונה שלי שנתעברה אמו בלילה ראשונה ולכן לא שלך היתה הבכורה שאז היה כל מחשבתי ברחל וחוששין לזרע האם (נזה"ק):

כל החרישות רמז לשמוש מטתו ולשון ערומים תבחר לשון נקי:

עכשיו חזרה כו'. ר"ל דמצד החטא לחוד לא היה נענש בכך שתנטל הבכורה ממנו. משום דקשה לשלשת היוחסין שתעקר כדלעיל פ' פ"ב. וכן אילו לא חטא אע"ג דהיה מחשבתו ברחל מ"מ לא היה נטלה ממנו בכורתו. אבל עכשיו שחטאת ובלאו הכי יש צד קטרוג על בכורתך בהיות מחשבתי ברחל. נדחית אתה מן הבכורה בקל כדי להחזירה לבעלים הראשונים (נזה"ק):

פחז כמים אל תותר ר"א אומר. משום דפחז שם דבר וכיון שדיבר עמו לנוכח הל"ל פחזת. לכך כל או"א רמיז ביה נוטריקון:

פחזת חטאת זנית כלו' ע"י הפחיזה והמהירות שלא בישוב הדעת נכשל בחטא זנות אלא ששב אח"כ בתשובה שלימה:

ר"י אומר פרקת עול כו'. דריש נוטריקון כה"ג דרבי אליעזר. פרקת עול ומפרש במה פרק עול ועז"א שהיה בשני דברים. האחד חללת יצועי ופגעת בכבודי ועברת על מצות כבוד אב. והשנית זע יצרך עליך בזנות (נזה"ק):

ראב"י אמר פסעת כו'. ס"ל שלא שכב ממש אלא שבלבל יצועי אביו לבד ודריש פסעת על דעת לפגוע בכבוד אביך. ועי"ז חבת בבכורתך שאבדת בכורתך. וכן זר נעשית למתנותיך בכהונה ומלכות כדלעיל. ולא כללם יחד עם הבכורה. משום דהבכורה מיד היה. והכהונה והמלכות לאחר זמן (נזה"ק):

אמרו עד עכשיו פי' אמרו חכמים עדיין צריכין אנו למודעי. שס"ל לר"א המודעי שבקש לחטוא בזנות ואח"כ התגבר על יצרו ולא חטא. ומ"מ מחשבתו זאת נעשית קצת בפועל לבלבל יצועי אביו משום עלבון אמו. וע"כ כינה אותו עלבון שכיבה לפי מחשבתו. ומשום שעשה על זה אח"כ תיכף תשובה שלימה נמחל לו אותו עון לגמרי. וכל זה נכלל בדברי ר"א המודעי שפי' זעת חרדת פרח חטא מעל ראשך. שפי' פחז בסירוס. ור"ל זעת חרדת מיראת שמים ופירשת מעבירה. וגם זעת חרדת בחרדת התשובה על החטא. ומזה פרח החטא מעל ראשך כי נתקבלה תשובתך:

עשית כפחזים כו'. פי' נעשית כרצים הנמהרים בהילוכם שע"י מהירות מרוצתם נשתברו שוקיהן פי' רגליהם. כן אתה ע"י מהירתך חטאת ונכשלת. וכן אי' במדרש אבכיר ז"ל נדמית לפוחזים המקפיצים ורגליהם נשתברו. ואח"ז מתחיל כמים רבנן אמרי אתה חטאת במים כו' (יפ"ת):

כמים רבנן אמרי אתה חטאת במים. היינו ש"ז הדומה למים יבא משה רבינו שנא' בו כי מן המים משיתיהו ויקרבך שאמר יחי ראובן ואל ימות שבזה התפלל עליו כדאי' בסוטה. ובודאי עשה תשובה. אלא שהיה קבלת תשובתו תלוי ועימד ברפיון עד שהתפלל משה עליו כדלקמן סי' ח':

כמים מה מים ניתרין כו'. פ"א על תיבת כמים. אליבא דר"א ב"י דלעיל שלא חטא בזנות כלל ואפי' במחשבה לא חטא אלא שבלבל יצועי אביו משום עלבון אמו. ולכן אף בלא תשובה ובלא תפלה כיון שנענש שניטלה ממנו הבכורה והכהונה והמלכות נתכפר עונו. וזהו מה מים ניתרין וניגרין ממקום למקום כך הותרה לך עוונך שצפו ועברו כמים הניגרים ולפ"ז לא הוצרך משה לקרבו:

ר"א המודעי כו' אזיל לשיטתו דלעיל שלא חטא במעשה בזנות אלא במחשבה ובלבל יצועי אביו. ולכן בלא תשובה לא הותרה לו. אך כיון שעשה תשובה שלימה הותרה לו תיכף בלא תפלת משה. וז"ש כך עשית לך מקוה של מים כלומר עשית תשובה שלימה וטיהרת עצמך מעונותיך:

לא ויתרת לך כלום. כלו' לא הנחת לך שום ויתרון שהפסיד כל מעלותיו בכורה כהונה ומלכות:

אל יהי לך ויתרון עון. פי' אין לך שום שארית עון. ואזיל לטעמיה דס"ל שלא חטא במעשה. אפשר שצ"ל אל יהי לך יתרון מעון שלך:

כי עלית ר"א ור"י תרויהון אמרין כי עלית בודאי. ר"א אמר כי עלית היכן בדודאים. הוא מאמר ר' אליעזר המודעי ופירושו שר"א ור"י תרויהון אמרין כי עלית בודאי שנכשל בבלהה כפשטיה דקרא. והלכו בשיטתם דלעיל דאמרי פחזת חטאת זנית. או פרקת עול כו'. ור"א המודעי אמר כי עלית היכן בדודאים שהוא ס"ל לעיל זעת חרדת פרא חטא נמעל ראשך. וכן דריש כאן לשבח מלשון עילוי שנתעלה ע"י דודאים שיצא עי"ז יששכר וזבולן. וזה הועיל לו עכשיו לרצותו בתשובה:

משכב בלהה ומשכב זלפה. שס"ל שלאו משכב ממש הוא אלא בלבל יצועיו. והנה בלבולו של יצועי בלהה הוא סיבה ג"כ שיהיה כן משפט זלפה שקנאתו לומר לא די לאחות אמי שתהא צרה לאמי אלא אף שפחתה כדאי' בס' שבת. ומטענה זו ודאי תדחה ג"כ זלפה (יפ"ת):

והוא עושה הדבר הזה. כלומר לא היה ה' מצוה שיהיה מן המקללים אם עושה הדבר הזה:

עלבון פי' חרפה:

היתה מטתה נתונה. כדכתיב המעט קחתך את אישי:

מטתה של בלהה מתוך אהבת רחל היה רוצה להתנחם בבלהה (יפ"ת):

להתקנא להיות שנואה ורחוקה כד"א בקנאו את קנאתי שפירושו בקצפו אל הקצף שהיה לי לקצוץ:

וקלקל היצועין ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב את בלהה:

פליג עליה על ההיא דאמר לעיל שריב"ל אמר בשם רשב"י כך אלא כך אמר משמו לאחד כו' (מת"כ):

בקשו בדקו וחפשו:

ומינו אותו כו'. שיהא הוא ממונה על השער שבשוק שלא יעשה בו עול. ובזה הכל יודעין שלא מצאו בו עול:

אז הללת ודאי שגם ר"א המודעי לא פליג על זה שוודאי חילל אלא שעשה תשובה ופרח החטא:

ר"א ור"י תרויהון אמרין עלה מחטאתך. ה"ג ר"א ור"י אומרים עלה ממתנותך. ור"א המודעי אמר עלה מחטאתך. וכן עולה יפה כל אחד לפי שיטתו:

איני מרחקך כו' רבנן אלו ס"ל כר"א ור"י שחטא ממש במעשה אלא שעשה תשובה. ולא ידע יעקב אם נתקבל תשובתו אם לאו. ולכן אמר איני לא מרחקך ולא מקרבך עד שיבא משה כו'. והכי פירושו אל תותר איני נותן לך יתר שאת עד בא מי שכתוב בו עלה. והרמז בזה כי הוא שעלה אל האלהים ויודע אמיתת הדברים או שתפלתו מתקבלת יותר (יפ"ת):

יחי ראובן שפי' יחי בעה"ז ואל ימות בעוה"ב כדאי' בפרק הגולין:

כך היתה עדתו של קרח. כלו' אל תתמה שיהיה המת נענש או תלוי ברפיון עד בוא הנולד אחריו להצילו בתפלתו כי כן עדת קרח היתה שוקעת ויורדת עד שעלו בתפלת חנה. מה שהתפללה עליהן אצל תפלת שמואל היינו לפי ששמואל מבני קרח [ראוי] שבעבורו יזכה קרח אביהם (יפ"ת):