עץ יוסף על בראשית רבה צו:ד

ואין אתה מת. ואף שידע יוסף שיעקב לא מת. הסתיר הדבר כי חש פן יעשוהו אלוה:

שנאמר ויקרבו תיבת שנא' מיותר (א"א) דריש לקיש דייק מדכתיב בתר הכי ושכבתי ולא אמר ואמות כמו שאמר מקודם (בראשית מ״ה:כ״ח) אלכה ואראנו בטרם אמות. ש"מ ששם אמר לפי דעתו. אבל אח"כ נאמר לו ברוה"ק שלא יהיה כן אלא שכיבה והוא ענין יקר ממיתה שעל זה אמרה יעקב אבינו לא מת:

מהו ויקרבו דוימלאו ימי מיבעי ליה:

היום קובל עליך שהיה מתקשה כנגדו. וכדאמרי' בדב"ר פ"א במשה היום קובל לפני הקב"ה אמר איני זז ומשה קיים. והכוונה בזה שהגיע עת הבאים למלאות מקומם ואין מלכות נוגעת בחברתה ולפי שהקב"ה חלק השלמים במספר כמשפטם בדורות זה אחר זה דור דור וחכמיו. כאשר הגיע קץ השלם הזה והגיע עת הבא אחריו הרי הוא כאילו היום קובל ומבקש דין על הראשון כי הוא כגוזל יומו של הבא אחריו (יפ"ת) ועיין מ"ש בתנחומא:

לומר כי הוא יקום. שיעמוד ולא ישקע אלא אם מת אתה (מת"כ):

קרב על חברו ל' קרב ומלחמה. וי"מ ל' קריבה ממש מענין קרבו ריבכם:

לא הגיע לימי אבותיו. כי בדרך טבע היה ראוי לחיות כמותם וכדכתב הרמב"ם בהא דתנן בעדיות האב זוכה לבן בשנים כלו' שיהיו ימי חייו קרוב לחיי אביו לפי שכשהוא קרוב לו במזגו יהיה קרוב לו בימי חייו בלא ספק:

בועז ועובד וישי שכולם האריכו ימים הרבה מדוד. ועובד היה מסורת בידם שחי ת' שנה ויותר וכדמסיק המדרש (יפ"ת) וע' מ"ש בתנחומא: