עץ יוסף על בראשית רבה צו:ה

בשביל שהיא סיפק בידו לעשות. אבל שאר האחים אין הדבר ברור שיוכלו להעלותו. שאע"פ שלא היו משועבדים למצרים. פחד שמא יעכבו בידם מלישא את יעקב שירצו להתכבד בהיותו נקבר בקבורתם (יפ"ת):

ולפי שהשעה מסורה לו. כלו' אפילו אם תמצא לומר ראובן ויהודה נמי היה סיפק בידם. ראוי לקרוא ליוסף טפי מאחר שהוא החשוב בשעה זו ולו ראוי לחלוק כבוד יותר לעת כזאת (יפ"ת):

בשבילך אמרתי טעם אחר למה לא קרא לראובן ויהודה. שליוסף יש לו יותר מקום לבקש אל נא תקברני במצרים שבשבילך ירדתי למצרים כו':

בשבילך אמרתי אמותה הפעם. אחר שאהבתיך בשיעור זה שבראותי פניך אמרתי אמותה הפעם כלו' מעתה איני חושש מהמות אחר שזכיתי לכך ראוי שגם אתה תאהבני ותפיק רצוני וע' מ"ש בתנחומא:

טעון שא עליו קינה מטעין עליך צער והספד להראות אהבתך. וכשמת אהובך פרוק מעליך הצער כי אהבתו כבר אבדה ואינך מצפה עוד ממנו גמול וקורת רוח. או פי' טעון ופרוק משאו של מטתו על שכמך:

הוא חסד של אמת. שאינך מצפה עוד לתשלום גמול. אבל החסד שעושים עם החיים אינו של אמת לפי שמצפה לתשלום גמול (ועיין ביפ"ת):

למה פי' למה לא יקברוהו לעת עתה במצרים עד שיעלוהו עם עצמות יוסף וכל השבטים משום שסופה של ארץ מצרים כו':

שלא יעשו אותו ע"ז. כי איש אלהים קדוש הוא והמה ראו שהרעב נסתלק בעבורו כדלעיל בס"פ פ"ט:

לא קבל מדכתיב אמר לנסכא ולא קאמר נסך כדקאמר סגיד. ואין ה"נ דבהשתחויה מיחה דניאל להבא אלא שמתחלה השתחוה לו שלא מדעתו:

שלא יפדו בי המצרים. כלו' שמא זכותו תגין עליהם להיות להם פדות נפש בהיותו קבור ביניהם כי קבורת הצדיקים מגין על בני מקומם והוא היה ראוי להגן עליהם ביותר כדמסיק ואני נמשלתי לשה כו' ובמצרים כתיב כו' (ועיין בנזה"ק):

הם משתחוים לשה דכתיב כי תועבה היא למצרים. ות"א ארי בעירא דמצרעי דחלין ליה עבראי אכלין:

ולמה כל האבות כו'. שאברהם בקש מערת המכפלה בכסף מלא וכן יצחק נקבר שם עם רבקה. וכן יעקב בקש זאת מדקאמר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען דמשמע דעיקר קבורת הארץ היה חביב לו מצד עצמה:

תובעים ומחבבים התביעה בפה כאומרו תנו לי אחוזת קבר וקברתני בקבורתם. והחבה בלב:

קבורת א"י דבשלמא בחיים ניחא לזכות למצותיה ולחכמתה. אבל בקבורה מאי שנא הכא משאר דוכתיה:

אמר ר"א דברים בגו. יש סוד בדבר. וריב"ל בא לפרש הסוד ואמר מהו דברים בגו אתהלך לפני ה' בארצות החיים כלו' שסודו מבואר מתוך מקרא זה. וכדי לבאר זה מסיק אמרו רבותינו ב' דברים וכו' וה"ג בסה"מ ב' דברים בשם רבי חלבו ורבי חנינא. רבי חלבו אמר למה האבות מחבבים קבורת א"י שמתי ארץ ישראל חיים תחלה בימות המשיח ואוכלין שנות המשיח. ור' חנינא אמר מי שמת בחוצה לארץ ונקבר שם ב' מיתות יש בידו וכו'. ור"ל שרבי חלבו אמר שלפיכך נקרא א"י ארצות החיים לפי שמתיה חיים תחלה וכו' כדאי' שמתי א"י חיים מ' שנה קודם מתי חוצה לארץ. וגם מצינו סברת חז"ל שימות משיחנו מ' שנה. נמצא שמתי א"י החיים תחלה מ' שנה אוכלים שנות משיחנו. לא כן מתי חו"ל. ור' חנינא מפרש בארצות החיים לפי שהמת בח"ל ונקבר שם ב' מיתות יש בידו לפי שמלבד עיקר המיתה בסילוק הרוח מן הגוף עוד מת שנית בקבר מצד עצמותיו שנשאר עוד בהם כח חיוני מעט הנקרא הבלא דגרמי שיורד תמיד שפע טל עליון הנמשך מצחצחות העליונים על עצמות הצדיקים להשביע בצחצחות כח נפשם הכלול עוד בתוך עצמותם בקבר שאין שפע זה יורד כראוי אלא בא"י המכוונת כלפי ארץ החיים העליונה אשר משם יורד זיו טל העליון מקור החיים (נזה"ק):

ושם תמות ושם תקבר. דייק דלערבינהו קרא שם תמות ותקבר וקאמר ושם תקבר להקיש אל המיתה בתיבת ושם (כלי חמדה):

א"כ הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוצה לארץ. אמילתא דרבי חלבו קאי דאמר שמתי א"י חיים תחילה לימות המשיח ואוכלים שנות המשיח דא"כ הפסידו צדיקי ח"ל שכר של ימות המשיח:

ועושה אותן כמערות פי' אותן המחילות עושה אותן כמו מערות:

והן מתגלגלים לפי שא"י קדושה ושם מקום ירידת הנשמה הטהורה ממקום העליון המכוון כנגדה:

הנה אני פותח פי' הפתיחה הינו המחילות שתעשינה בצדי הקברות עד יעלו דרך שם לא"י:

ואח"כ ונתתי רוחי בכם. דהיינו שקודם שיחיו יתגלגלו דרך מחילות לא"י ושם יתן בהם רוח חיים ויחיו:

שנא' נותן נשמה לעם עליה. דהיינו א"י (יפ"ת) וע' באותיות דר"ע אות טי"ת ותמצא נחת:

בפילים שער:

מה מועיל זה כו' ותבאו ותטמאו את ארצי. ובזוהר תרומה הקשה יעקב ויוסף שיצאה נשמתן בח"ל ואמרו להעלותן לא"י אע"ג דכתיב ותבאו ותטמאו את ארצי. ותירץ דשאני יעקב ויוסף שהיו צדיקים גמורים והיו מרכבה לשכינה ולא טימאו כלל במותם:

וכפר אדמתו שהאדמה מכפר עליהם. ובירושלמי דכלאים אי' וז"ל כיון שמגיעין לא"י נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונו שנא' וכפר אדמתו:

קברו אותי בכלים צבועים. ס"ל כמ"ד כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו. ופלוגתא היא בירושלמי דכלאים:

צבועים בדרוקא שם מקום וצובעים שם הבגדים במראה תכלת שהוא ממוצע בין הלובן והשחרות. והיינו דקאמר לא לבנים ולא שחורים (יפ"ת). והמת"כ גרס צבועים דבריקא. ומפרש צבוע ברק שאינו לא לבן ולא שחור והכוונה שלבוש הלבן הוא סימן על נקיון זוהמת חטא כענין שנא' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ולכן אין ראוי ללובשו אלא צדיק גמור. לכן ר' יוחנן בהסתפקו אם יעמוד בתחיה עם הצדיקים או עם הרשעים. לכן לא רצה בלבנים פן יעמוד עם הרשעים ויבוש במלבושיו שהוחזק לצדיק. ולא בשחורים פן יעמוד עם הצדיקים ויבוש במלבושיו שהם שחורים ומגונים:

שלשה דברים כו'. עיין לקמן פ"ק:

לנכרי פי' איש אחר שלא נטפל בי בחיי:

והיה קורא על עצמו. פי' בעת מיתתו קרא על עצמו כי ראה שכבר בא קצו:

י"ג שנה חשש כו'. עיין לעיל פ' ל"ג מ"ש:

אוי לכם שיסורי הצדיקים מכפרים על הדור. ולכן כשנתרפא אמר אוי לכם כו' שמעתה פסק מהם אותו זכות:

אפי' כן ל"ג ליה ולעיל פ' ל"ג ובירו' ליתא (יפ"ת):