עץ יוסף על בראשית רבה פב:ח

שינו עטיפתן פי' שינו עטיפת כסותם המיוחדת ליהודים כדי שלא יכירום שהם יהודים:

סרדיוט ממונה מבית המלך. והכיר אותם שהם יהודים:

בניה של תורה אדוקים בה כבן הכרוך אחרי אמו:

תנו נפשכם עליה. בפרהסיא ולא תשנו עטיפותיכם ואפי' שתסתכנו עליה ואם אין אתם בניה של תורה למה אתם נהרגים עליה שאם רוצים להעבירכם על דת אתם מוסרים נפשכם:

ועליה אנו נהרגים אילו יעבירום ח"ו עליה. אבל אין ראוי לאבד עצמו לדעת כל שאפשר להתנכר ולא יעבירום (יפ"ת):

ואם לאו שלא תמצאו טעם ליישב ד"ת על מכונם. א"כ אין ראוי לחוס עליכם:

כתוב אחד אומר נצב לריב ה' דמשמע שהוא דן בעמידה. וכתיב כי שם אשב דמשמע בישיבה ולמה ימשל פעמים בעמידה ופעמים בישיבה בהיפך. ומשני שהעמידה רמז לקיצור הדין ומהירתו. והישיבה בהיפך (יפ"ת):

מקצר בדין כלו' שאינו מדקדק הרבה בחטאם ולכן כשמשלם גמולם מיקל בעונש. והיינו מפשר בדין לשון פשרה ולעכו"ם בהיפך מדקדק הרבה בחטאם ומחמיר בעונשם. ועיין מ"ש בש"ר פ' י"ז:

אנטדיקוס הוא בעל דין בל' רומי שעומד כבעל דין לפני הדיין (מת"כ) והיינו לפני ב"ד של מעלה כדאמרי' אין הקב"ה עושה דבר אלא א"כ נמלך בפמליא שלו. והכוונה דמתחלה יושב ומדקדק בחשבון העונות ואח"כ הוא עומד ותובע כבעל דין לנקום נקם:

מהו דין דכתיב עובד אדמתו. דמאי קמ"ל:

א"ל טוב מי שהוא חוכר. טוב מי ששוכר שדה אחת ועובדה ממקבל שדות הרבה ולא יוכל לעובדן ויניחן בורות והיינו מרדף רקים שהשדות יהיו ריקנים ובורים:

אלא עובד אלהים כו'. מפרש עובד ר"ל עובד אלהים. ואדמתו פי' עד מותו. וענינו שלא יחמיץ אלא יהיה קיים תמיד בעבודתו. זה יזכה לעוה"ב זכות מרובה. ומרדף רקים הם הסרים מאחרי ה' ישבעו ריש (יפ"ת):

כך ממסמסין נפשה של חיה. מסמס הוא הפך מקשה. כמו (חולין מ"ה:) המוח שנתמסמס וכלו' משדלין אותה בדברים רכים ואומרים לה אל תיראי שלא תמות כי בן זכר ילדת שהוא סימן חיים ושלום:

כההיא כו'. כלו' ומקרא יתיישב כההיא דאמר אבא חלפוי תאומה יתירה כו' ולפיכך כתיב כי גם לרבוי וניחמה בזה: