עץ יוסף על בראשית רבה פ:ט

תמן תנינן בירו' פרק ר"א דמילה במתני' תניא מרחיצין את הקטן לפני המילה ולאחר המילה דמשמע רחיצת כל גופו:

דבי ר"מ מרחיצין את המילה. פי' דבי ר"מ תני מרחיצין את המילה דמשמע דוקא את המילה:

א"ר יוסי את תני מרחיצין את הקטן. תני שמואל אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת א"ר יוסי כל שעה היה ר' זעירא אומר בשם רבי בא שא"ל תני מתניתך ולא עוד אלא שמזלפין מים על גבי מכה בשבת. וא"ת שמרחיצין. כצ"ל וכן הוא בירו' פ"ט ה"ג ובפרד"מ ה"ג. וה"פ א"ר יוסי ע"כ את תני כלו' תדע שמרחיצין את הקטן תנן. מדתני שמואל אין מונעין כו' ור"י היה אומר שכל שעה ר"ז אומר בשם רבי בא שא"ל תני מתניתך כו' כשתחזור על משנתך תתני במשנתינו מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ולא עוד אלא שמזלפין מים ע"ג מכה בשבת ואי ס"ד שמרחיצין המילה תנן אבל לא כל גופו ל"ל למיתני כלל הא מילה נמי מכה היא:

ראב"ע אומר מרחיצין את הקטן כו'. כן הוא במתני' בירו' פר"א דמילה. ובגמרא שם איתא ר' אבהו בשם ר"א הלכה כראב"ע. רבי בון בשם ר' אבהו טעמא דראב"ע שנא' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. בהיותם כואב אכ"כ אלא כואבים מלמד שלכל איבריהם היה כואב להם. ש"מ דביום השלישי אית בה סכנת נפשות:

כל שקועין פי' כל התיקונים. ובירו' גרס שיקויין. מלשון ושקוי לעצמותיך. כלו' כל הרפואות. ור"ל שהיו מצוים על המילדות שכל מה שעושות לולד בחול יעשו לו בשבת שהוא ג' למילה. ומייתי זה לראיה דס"ל כראב"ע:

מפני הסכנה שמניעת חמין סכנה היא לו:

אם מפני הסכנה כו'. קושי' היא אם מפני הסכנה מתירין לו לרחוץ פשיטא דהא אפילו לכתחילה מותר לחמם לו חמין לחולה שיש בו סכנה:

אלונטית בגד שמסתפגין בו:

ויתנה ע"ג כריסו בשבת. שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בחמין בשבת שלא לרפואה. אבל חמין לרפואתו מותר:

אלא מותר צריך לשנות בברייתא נוטל אדם עריבה וכו' דאפילו לרחוץ בהן בשבת אין כאן איסור כיון שאינו רוחץ בהן כל גופו (קרבן העדה):