עץ יוסף על בראשית רבה פ:ח

מה את סבור כו'. כוונתו שהכתוב בא לומר כי אין זה נקרא רמיות מאחר שכדין עשו אשר טמא את דינה אחותם (יפ"ת):

סברון למחפת כלו' חשבו לתת אותם בבית יד שלהם ר"ל לבלוע נכסי יעקב ונבלעו שלהם (ופי' למחפת כמו לעיל בפ' ע"ה יהבתיה בחפתי) וכוונתם ז"ל בזה כי כדין נעשה בהם כי לא נמולו לשמה אלא בחשבם לרשת את יעקב וביתו בהמשך הזמן:

הוה חד מנהון דתחלה כתיב וישמעו אל חמור כל יוצא שער עירו וימולו כל זכר ומה ת"ל עוד כל יוצאי שער עירו. לכן אמר שבראשונה נזכרו היושבים בעיר שנמצאו בעצה. והדר מיירי בבאים לעירו טעונים משאם לפי תומם ולא ידעו בהסכמה והיו אומרים לו טעם המילה. והיה מתקשה בדבר איך יהיה שכם נהנה בדינה ובשבילו יצטערו הם לימול. וגם זה לרמוז שכדין נעשה בהם כי לא נמולו ברצונם לש"ש:

ומגבאי קטע רש"י בס"פ הגולין [מכות י"א.] פי' מגבאי שם איש. והערוך פי' מבגאי ל' בגא כלו' עובדי אדמה שהם אנשי הכפרים אשר סביבותיהם אשר הם כפופים תחת ממשלת יושבי העיר. ור"ל שיושבי העיר חשבו כי יהיה להם תועלת מזה. כמ"ש מקניהם וקנינם לנו הם שבהמשך הזמן יקחו מהם את ממונם וקנינם. לכן הם נתרצו לזה והם יושבי העיר ואדוני הארץ. אבל בני הכפרים מה הנאה יגיע להם ולכן לא רצו להמול (נזה"ק):