עץ יוסף על בראשית רבה עח:ב

הגיע זמן קילוסי אמאי דקאמר כי עלה השחר יהיב טעמא דבעת זו הגיע זמן קלוסו ע"ד ברן יחד כוכבי בקר (יפ"ת):

אמר שייצת סייבת. כתב המעריך וז"ל דע שאלמלא המלאך ציער את יעקב וגם נגע בכף ירכו לא היה יעקב יכול לומר לו לא אשלחך. ובפרט שהיה המלאך אומר הגיע זמני לומר שירה. אבל כיון שהוא הקדים לצערו. בכח ובדין אמר לא אשלחך כו'. וז"ש שייצת סייבת כלומר כיון שהצקתני וציערתני כל הלילה ואח"כ נגעת בכף ירכי ועשיתני צולע לא אשלחך וכו'. שייצת מלשון שיצין שהן קוצים. סייבת מלשון סיב של דקל עכ"ל. ויש שפירשו שייצת ויכל תרגום אונקלס ושיצי. סייבת כמו סייפת. כלומר עשה סוף וגמר לדבריך שלא תדבר עוד כי לא אשלחך כי אם ברכתני. והיפ"ת פי' שייצית כנ"ל וסייבת פי' לשון זקנה. וירצה או שתכלה ותמות או תשב עד שתזקין לא אשלחך והוא ע"ד תשב עד שתלבין ראשה:

אלא בברכה דכתיב שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן וגו':

על מנת כך שמהשלשה מלאכים שנשתלחו לאברהם היה אחד מהן לבשר את שרה כדלעיל פ' נ'. ונשתלחו דקאמר הכא לשון רבים לאו דוקא. אלא כלומר שהיה ביניהם שליחות לברכה ולא פירשו ממנו עד שיצתה ברכה מביניהם:

אני לא נשתלחתי לכך ומתירא אני לעשות דבר שלא ברשות:

ע"י שגלו מסטירין כו' פירשתי לעיל פ"נ:

אשמע לך ואדחה ממחיצתי דיותר רע לברך שלא ברשות מגלוי מסטירין (יפ"ת):

ואין אתה מבטל גזירתן. כדכתיב ותגזר אומר ויקם לך:

הה"ד בית אל ימצאנו רישיה דקרא וישר אל מלאך ויוכל לו בכה ויתחנן לו המלאך שישלחנו וא"ל שבבית אל ימצאנו ה' ויחלף שמו. ובזה הלשון א"ל ושם ידבר עמנו. ומ"ש ואני עומד שם ר"ל שיודה על הברכות שם (אע"פ שהוא שרו של עשו). אבל עכשיו אין מקום לזה כי אין ראוי להקדים האמן לברכה: