עץ יוסף על בראשית רבה עו:א

ב' בני אדם כו'. כוונת המדרש להודיענו כמה החטא גורם. שהרי שני ב"א גדולים שבחר בהם הקב"ה והבטיחן ומ"מ נתיראו שמא גרם החטא:

ראוים היו ישראל כליה בימי המן כו'. מפני שיראו מגזירת המן ושכחו ההבטחה הנ"ל ובפסיקתא רבתי פ' ל"ג דרש ותשכח ה' עושך שנתיאשו מן הגאולה לגמרי בצרות המן. ובמדרש שעם פירוש האב"א גורס באמת בפנים המדרש כן ראוים היו ישראל כליה בימי המן לפי שנתייראו ונתיאשו מן הגאולה אלא לפי שנסמכה דעתן כו':

אילולא שנסמכה דעתן על דעת הזקן על דעת יעקב שגם הוא נתירא שמא יגרום החטא:

ואומר להם ותשכח ה' עושך ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק דהיינו המן שנתמלא חמה על מרדכי והיה מציק את ישראל וכונן להשחית:

מה אמר לכון כה אמר ה' כו'. ואע"ג דזה בנבואת ירמיה וישעיה קדמה נבואתו הרבה לירמיה. מ"מ יודעים היו דברי הנבואה קודם שנאמר מפי הנביאים כדכתבו תוספות בפ"ק דבבא קמא (יפ"ת):

מה אמר לכון כו'. שההבטחה ההיא קיימת בלי אפשרות בטול כמו שלא ימדו שמים (יפ"ת):

אם ראיתם שמים שמטו כו'. מפרש ימדו מלשון התמוטטות הנדוד ממקומו. ויחקרו מוסדי ארץ הוא כמו ויעקרו. שאותיות אחה"ע מתחלפות ותלה ירמיה ביטול ומיאוס ישראל בקיום שמים וארץ לפי שישראל היו סבה לבריאותם כמו שאחז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. וא"כ לא יתכן שהמסובב יהיה קיים והסיבה בטלה חלילה: