עץ יוסף על בראשית רבה עד:ב

בג' דברים אני אוהב מנהגם כי טוב:

שאינן נושכין כו' ואין חותכין. חדא מילתא היא דכולה בענין האכילה. ומיהו בגמרא לא מייתי הא דאין נושכין (יפ"ת):

שאין נושכין בבשר ובלחם מפרוסה גדולה דמחזי כרעבתנות. ועוד דמאיסא מילתא:

ואין חותכין בשר אלא על גבי השולחן הבשר המבושל אין חותכין אותו בקערה קודם שיביאו בשולחן כי דרך כבוד להביא החתיכה שלמה בשולחן. ועוד דמאיס קצת כשיביאוה חתוכה חתיכות קטנות (יפ"ת). עוד יש לפרש אלא על גבי השולחן ולא על גב יד. משום קלקול סעודה או סכנה:

ואין נושקין אלא ביד. פרש"י בגמרא את יד חברו הוא נושק ודרך חשיבות הוא זה מפני הרוק:

אלא במקום רווח כגון שדה שיראו מכל הצדדים שאין שומע:

כענין שנא' וישלח יעקב. דאל"כ מה צ"ל שהיתה הקריאה בשדה. אלא ע"כ לאשמועינן ד"א:

איזגדין בדל"ת. וכן הוא הגי' במדרשים שעם היפ"ת ונזה"ק. והם מפרשים איזגדין מרגלים העוברים ושבים הנה והנה ע"פ השדות. וכן הוא תרגום של וישלח יעקב מלאכים איזגדין. וכן וציר אמונים איזגדא מהימנא. כי השליח והמרגל ענין אחד להם בבחינת ההליכה והנסיעה אנה ואנה. ופי' במקום שהולכים בני אדם לא תאמר דבר של סוד: